בס"ד
מכתב אל היהודים המשיחיים (וכן, אל כל הגוים!)
כאשר ישוע היה בין החיים (לפני
הצליבה), אמר לחסידיו:
אֶל־דֶּרֶךְ
הַגּוֹיִם אַל־תֵּלֵכוּ וְאֶל־עִיר הַשֹׁמְרוֹנִים אַל־תָּבֹאוּ׃ 6 לְכוּ
אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל.
וכשחזר מן המתים, שינה
"פאזה", ואמר להם:
וְאַתֶּם לְכוּ
אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וַעֲשׂוּ תַלְמִידִים וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב
וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 20 וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר
צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
ומשתמע מן האמור: כל עוד נשמתו
היתה נתונה לעם ישראל, ראה את עיקר עבודתו בקרב עם ישראל בלבד. וברגע שנשמתו נמסרה
לגוים – "לכו אל כל הגוים" (ולא אל היהודים), כנ"ל.
שמעון כיפא, כידוע, לאחר 30 שנה
שעמד בראש הקהילה המשיחית בארץ ישראל, שינה גם הוא פתאום "פאזה", ונסע
לרומא, בשביל לעבוד לצידו של פאולוס (– אליו התנגד קדם לכן) – עם הגוים דוקא.
כלומר: לאחר 30 שנה, גם שמעון הבין, שעם היהודים, אין כרגע מה לעשות – לא נגיע אתם
לשום מקום, וההסטוריה הוכיחה זאת. והנסיון האישי שלכם בודאי גם למד אתכם, שהרבה
הצלחה עם יהודים – אין. ומדוע זאת? כי בשביל יהודי, להתנצר (למרות הנצוצות הקדושים
הנמצאים שם) – זו ירידה אין סופית, ולא עליה. היהדות האורתודוכסית עוסקת 2000 שנה,
בבנית כלים, בברור המציאות התחתונה – מה אסור ומה מותר – ואין לה כלל ענין
ב"אורות (דתהו)" ללא "כלים", כפי שהיא הנצרות כיום (טרם שקבלה
את חותמת "החזיר הכשר").
ומה הפתרון? הפתרון הוא שבסופו
של דבר, שני ה"עצים" יתחברו ביחד: "עץ יוסף" (= ישו), עם
"עץ יהודה". או בלשון קבלה וחסידות: "אורות דתהו" שמבחי' עשו
{שיוסף –
סוד הבכורה – שבוי שם}, עם ה"כלים דתקון" שמבחי'
יעקב {כנגד
יהודה, כלומר, משיח בן דוד}. {והערה בנוגע לעשו ולמה שאני קורא
"עץ יוסף": על פי קבלה – "שור וחמור" זה קליפת עשו וקליפת
ישמעאל. מצד שני, "שור וחמור" זה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. הרבי שמשון
מאוסטרופולי אמר על ישו, שהוא משיח בן יוסף של ה"לעומת זה". בשור (בעשו
או ביוסף כנ"ל), יש ב' בחינות: "שור מועד" ו"שור תם".
ברגע שישו נמסר לקליפות (לעשו), הוא נכנס לקטגוריה של "שור מועד". ועל
פי הלכה, ברגע שעושים קנין ב"שור מועד" – נהייה "שור תם".
וזוהי בדיוק ההצדקה להחזרתו גם של עשו וגם של ישו לעם ישראל (בסוד "פדיון
הבן", כמבואר בהמשך).} לצורך זאת, כל אחד צריך להכיר בקיומו
של הזולת: "עץ יהודה" בקיומו של "עץ יוסף" (= ישו) – נשמת
משיח – ו"עץ יוסף" בקיומו של "עץ יהודה" – משיח בן דוד – בחי'
גופו ודמו של משיח, על פי פשט.
שתי הבעיות העיקריות שעומדות
בפנינו, כאשר אנחנו רוצים לפעול את היחוד הנ"ל, הן:
א) הכחשת מציאותו של בחינת המשיח שבזולת, כנ"ל.
ב) ענין הפיכתו של ישו לעבודה זרה.
ישו בעצמו נתן את התשובה לשתי
בעיות אלו. לגבי בעיה ראשונה, הכחיש בעצמו את שיכותו למשיח בן דוד ע"פ פשט,
באמירתו:
וַיְהִי בְּהִקָּהֵל
הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר׃ 42 מַה־תֹּאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ
בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד׃ 43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ
קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ׃ 44 נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב
לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃ 45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא
לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃
אז ישו למד אותנו פה עקרון חשוב:
המשיח כמהות הוא נשמה, ולא בן של אף אחד {אלא "בן א-להים" (= מנחם = 2 מליון):
ע"פ קבלה – "בן" של "עתיק יומין" (= חן x 12) – סוד ה"יחידה" (= ישו במס' סדורי) שבנפש
ה"צמודה" לבחי' עתיק (עצם הנשמה – ש"חמשה שמות נקראו לה" – יש
לה חמשה לבושים שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה). וכלשון האריז"ל:
"נצוץ קטן בורא" (עתיק יומין – עצם הנשמה) שנהייה "נצוץ קטן
נברא" (אריך אנפין – כנגד היחידה). והוא מה שנקרא "משנה למלך" (=
"זרע אברהם" (ישעיהו מ"א, ח')) – בחי' יוסף הצדיק, שהרכיבהו
"במרכבת המשנה" (בראשית מ"א, מ"ג) (= יוד שין ויו עין x 2). וכל "נשמה" יש בה מבחי' "משנה"}. ופשוט לכל אחד, שאם נולד מרוח הקדש,
אין הוא יכול להיות מבית דוד. {אם כי כנשמה, יש בו ודאי בהתכללות את הבחינה של בן
דוד, ויכול להיות אפילו דוד בעצמו: דוד בן ישי = ישוע. שהרי בסופו של דבר, תכליתו
להכנס בעבור במשיח בן דוד – בסוד "בקשתו" של יהודה: "בי
אדני". ואגב, רואים אנו, שמי שנקרא "אדני", הוא יוסף ולא דוד.
ובסוד ה"לינק" שעשינו בין יוסף לבין עשו – יעקב קרא לעשו 8 פעמים בשם
"אדני", ומבואר שהם כנגד 8 מלכי אדום דתהו, ש"לפני מלך מלך לבני
ישראל" (בראשית ל"ו, ל"א).} ואם כבר – "בן יוסף" – שהוא ענין שרשי-נשמתי בלבד, ולא מחייב
יחוס. ובהשגחה פרטית – אביו (בעל אמו) נקרא יוסף, כלומר: הוא "בן יוסף",
למרות שלא ממש מיוחס לו, כנ"ל. והמשיח (בן יוסף) נמצא בהיכל שלו הנקרא
"קן צפור" – בחי' "כלוב" (= חן) – "תבת נח" – המלה "חן" (= 'ימ"ח'), כפי שמבואר
אצלנו – על דרך משה שקבור בהר "נבו" (= חן). ונמצא שם "בהמתנה" – עד
שימצא הדור הראוי, ובן דוד הראוי, שאז יכנס בו בעבור, מה שיהפוך את אותו מנהיג
למשיח בן דוד בפועל.
ובנוגע לבעיה השניה:
וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים אֹתוֹ
לֵאמֹר עַל־מַעֲשֶׂה טוֹב לֹא נִסְקֹל אֹתָךְ כִּי אִם־עַל־גַּדֶּפְךָ
אֶת־אֱלֹהִים וְעַל־אֲשֶׁר אָדָם אַתָּה וַתַּעַשׂ עַצְמְךָ אֱלֹהִים׃ 34 וַיַּעַן
אֹתָם יֵשׁוּעַ הֲלֹא כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם׃ 35
הֵן יִקָּרֵא אֱלֹהִים לְמִי שֶׁהָיָה דְּבַר הָאֱלֹהִים אֲלֵיהֶם וְהַכָּתוּב
לֹא־יוּפָר׃
כלומר, במקרה הנוכחי, הבעיה היא
לא בהפיכתו של ישוע לאל, אלא, ב"גסות" שבה ענין זה בא לידי בטוי בלשון
הגוי, ובמחשבה שתכונה זו שיכת רק לישו. אז הפשרה במקרה זה, היא: "א-להים אתם"
– כלכם א-להים, ולא רק אני – אם לא
בפועל, אז לפחות בכח.
וישנה בעיה שלישית שנוגעת
ליהודים המשיחיים בלבד – בינם לבין עצמם – והוא ענין קיום התרי"ג מצות, וקבלת
סמכותם של חז"ל בענין. הגוים לעומתם חייבים רק ב-7 מצות בני נח. וראוי אגב לציין: 613 + 7 = 620 = כתר – כנגד מספר האותיות שיש
בעשרת הדברות, בבחי' "כתר תורה" (= "עשרת הדברים" (שמות ל"ד, כ"ח)). ז' האותיות האחרונות שבעשרת הדברות הן "אשר לרעך" – כנגד ז'
מצות בני נח.
וכפי שהתבטא ישו בענין סמכותם של
חז"ל:
2 הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יֹשְׁבִים
עַל־כִּסֵּא משֶׁה׃ 3 לָכֵן כֹּל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לָכֶם שִׁמְרוּ
וַעֲשׂוֹ.
היות והזכרנו את ענין הצלם האלקי שיש לכל
יהודי – הבה ונבדוק במה דברים אמורים (אם כי אינני שולל את אפשרות קיום הצלם בגוף.
אך זכוכו לצרך זה תלוי בקיום של כל תרי"ג מצות התורה):
"(ויברא
א-להים) את האדם (בצלמו) בצלם (א-להים ברא אתו)" (בראשית א', כ"ז) =
תרי"ג –
והוא מספר כל המצות, כנגד כל האברים והגידים בגוף:
"בצלם
א-להים" =
רמ"ח – מספר
האברים – כנגד מניין מצות ה"עשה" בתורה (– הבטוי לאהבת השם ית' – כנגד
משיח בן יוסף).
"בצלם (א-להים)
ברא" =
שס"ה – מספר
הגידים – כנגד מניין מצות ה"לא תעשה" בתורה (– הבטוי ליראת השם ית' –
כנגד משיח בן דוד).
לכן אם כן, סייגתי את דברי – "בפועל אם
לא בכח": ליהודי שמקיים את המצות – "בפועל". לגוי שלא מקיים את
המצות – "בכח", שהרי, יכול להתגייר אם רוצה, ואז מקבל את הנשמה האלקית
בפועל.
אז הפעולה שצריכה להעשות כעת, בבחי'
"פתרון" (= שני מליון דולר), הוא סוד מכירת הבכורה מעשו ליעקב, תמורת
ה"נזיד עדשים" – "האדם האדם הזה". {עשו מיוצג בעם ישראל, על
ידי הכהן – גואל הדם הכללי של עם ישראל – ומכירת הבכורה היא על דרך "פדיון
הבן". (5
שקלים – ערכם "מאה גרה" – כמנין "מאה רבו" – מליון בעברית.)} והוא סוד ה"שני מיליון דולר" (= נצרות) שאנו מדברים עליהם. כל
עוד, שפעולה זו לא נעשתה – ישו (= חבוש) מבחי' עם ישראל, הוא אסור בתכלית: בחי'
חבוש בבית האסורים. {שימו לב: אתם מנסים להגאל על ידי המשיח, ואילו אני, מנסה כביכול לגאול את
המשיח, ככתוב: "לישע את (2 מליון דולר =) משיחך" (חבקוק ג', י"ג) (= "עיר בן
אתנות"). (יותר נכון – לפדות. פדיון מתיחס יותר לחזקה גשמית על האדם או על כל
דבר אחר, והוא נעשה בכסף. גאולה מתיחסת לנשמה – פתיחת הלב והמח, שיוכלו להתפעל
ממשיח ומאלקות, והיא בחנם.} וזהו המהלך שהנני מנסה לישם עם מורי
ורבי – הרב יצחק גינזבורג שליט"א. פעולה שתכליתה להתיר את ה"אסור".
{כן,
כעת ישו הוא בהחלט אסור בעם ישראל!} פעולה שכבר לפני כמה שנים חשבתי שיש בינינו הסכמה שלמה לגביה, כולל
הנכונות לעשות משפט חוזר לישו עם עשרת הרבנים הכי גדולים. אז מסתבר שטעיתי
בהערכותי. {וכל עוד שלא הגענו ל"עמק (ישו =) השוה" בנוגע למהלך, הלכה למעשה – הוא יוכחש על ידו באפן
מוחלט, וכך ראוי.} על כל פנים: העכוב הנוסף הוא שאלה של
ימים – שבועות – חדשים – ולא יותר, בע"ה. ברגע שפעולה זו תעשה – הנצרות תתן
ליהדות לגיטימציה (אור "ירוק" – כמנין "ישו") לברר אותה,
ולהיות מה שנקרא "אור לגוים". ספרי 'ימ"ח שמו' עוסק כאמור, בברור
הנצרות. וכל דרך אחרת לזרז את הקץ, לא תצלח. בפרט, לא הדרך המסיונרית בקרב עם
ישראל.
ורק הערה נוספת לגוים: ראויים
דברי פאולוס להשמע, במשלו את הגוים המצטרפים לאמונה בישוע, לענפי עץ זית בר
שהורכבו על עץ זית טוב: שלא יתפארו בפני הענפים המקוריים של העץ, ובודאי שלא
יתפארו בפני שרש העץ:
וְאִם נִכְרְתוּ כַּמָּה עֲנָפִים מֵעֵץ הַזַּיִת, וְאַתָּה, זֵית־בָּר,
הֻרְכַּבְתָּ בִּמְקוֹמָם וְשֻׁתַּפְתָּ בְּשֹׁרֶשׁ הָעֵץ וּבִלְשַׁדּוֹ, 18
אֲזַי אַל תִּתְנַשֵׂא עַל הָעֲנָפִים. אִם תִּתְנַשֵׂא, דַּע לְךָ שֶׁלֹּא אַתָּה
נוֹשֵׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא הַשֹּׁרֶשׁ נוֹשֵׂא אוֹתְךָ. 19
אַתָּה תֹּאמַר: "הָעֲנָפִים נִכְרְתוּ כְּדֵי שֶׁאֻרְכַּב אֲנִי." 20
יָפֶה! בִּגְלַל אִי־אֱמוּנָה נִכְרְתוּ, אַךְ אַתָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מַחֲזִיק
מַעֲמָד. אַל תִּתְגָּאֶה אֶלָּא הִמָּלֵא יִרְאָה, 21
שֶׁהֲרֵי אִם לֹא חָס אֱלֹהִים עַל הָעֲנָפִים הַמְּקוֹרִיִּים, גַּם עָלֶיךָ לֹא
יָחוּס. 22 לָכֵן שִׂים לֵב לְטוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וּלְחֻמְרָתוֹ:
מֵחַד גִּיסָא חֻמְרָה כְּלַפֵּי הַנִּכְשָׁלִים; מֵאִידָךְ גִּיסָא, טוּבוֹ שֶׁל
אֱלֹהִים עָלֶיךָ אִם תַּעֲמֹד בְּטוּבוֹ, וָלֹא – גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת. 23
וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים
יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם. 24 הֲרֵי אִם אַתָּה נִכְרַתָּ
מֵעֵץ זַיִת בָּר מִטִּבְעוֹ, וּבְנִגּוּד לַטֶּבַע הֻרְכַּבְתָּ עַל עֵץ זַיִת
טוֹב, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה, הַמְּקוֹרִיִּים, יֻרְכְּבוּ עַל עֵץ הַזַּיִת
שֶׁלָּהֶם! 25 הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם
הַסּוֹד הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם...
{לעתים
קרובות אני נתקל באמירות של נוצרים, שאינם מאמינים בגלגול נשמות. באמירתו כאן של
פאולוס, הוא בהחלט נותן צ'אנס נוסף, לאותם יהודים (ענפים) שנכרתו מן העץ. ענש
"כרת" ביהדות, הוא ענש מות בידי שמים. ועליהם הוא אומר: "א-להים
יכול להחזירם ולהרכיבם". זו השקפה מאד אכזרית, לחשוב שהא-ל לא נותן
צ'אנסים נוספים לכל אחד, על מנת לתקן דברים שפגם בהם בגלגולים קודמים. אמנם, בשביל
להפחיד את אלה שלא רוצים להתנצר, מאד נח לתאר בפניהם כל מיני גהינם של נצח נצחים,
אך, אין דבר כזה ביהדות, ואין זו הדרך הראויה לקרב. ודאי לא למי שמתימר להיות
"תחת יד החסד". ובדברים ככגון אלה, על הגוים לקבל דברים כהויתם, כפי שנשתמרו
בשרש העץ המקורי – "פן תהיו חכמים בעיניכם"!}
שלכם באהבה, אריאל כהן אלורו.
