בס"ד
ישוע הוא צמצום של הקב"ה, וכן, כל יהודי. וברמת החמר – כל חלקיק של אטום.
חמר = רמ"ח = חלקיק = "(ב)הבראם" = אברהם = "בצלם א-להים" = 248. לפי תאוריות מודרניות, ישנם 248 חלקיקים אלמנטריים בטבע.
אין שום דבר במציאות העולם, חוץ מהקב"ה. אז מה: נעשה עבודה זרה מאבנים? לא. כי המציאות כפי שאנו חווים אותה, היא לא המציאות האמיתית. אז יהיה לא נכון לשייך אלקות לשום חלק במציאות. מצד שני – הכל זה השם, והשם הוא הכל.
מדוע אינך מסוגל להבין זאת? איפה החן?
וזה נכון, שאצל צדיקים גדולים, יש בדמותם השתקפות של אלקות, בגלל שזככו את עצמם. וזה בפוטנציה אצל כל אחד. "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
ברכות וחג שמח, אריאל.
בס"ד
בשביל מה הפלפולים? בשביל להנציח את הקרע בין היהדות לבין הנצרות? מה אתה מועיל בזאת? חוץ מזה, שזה לא נכון (הוא רק "בן א-להים", וכן כל יהודי), ואין בזה חן?
ישו פתר מראש את שתי הבעיות הגדולות שיש כיום בנצרות: בעית העבודה זרה ובעית יחוסו:
בנוגע לחשש עבודה זרה, אמר: "א-להים אתם...".
בנוגע ליחוסו, אמר, שאיננו "בן דוד".
אם אתה מאמין בגאולה ניסית (שאז לא חשוב מה כל העולם חושב, העיקר שאני צודק, ושילכו כלם לגהינם) – עוד לא התבגרת. הגאולה חייבת להתחיל כמו "פורים" (= חמור לבן), על מנת שתהיה נצחית. כל הנסים, זה טוב לילדים. אם אנחנו נביא את הגאולה בכחות עצמנו {אם נצליח לעשות שלום בין היהדות לבין הנצרות, ללא נסים וללא שום כפיה מלמעלה} – בבחי' "אמת מארץ תצמח" – התפתחות טבעית – רק אז תבוא הגאולה הניסית בסוד פסח – בחי' "עם ענני שמיא". פורים זה כמו "אשה מזרעת תחלה" – בנית כלים – "קבלו היהודים". ורק אחרי פורים אפשרי הגלוי של פסח (= נצח) – "יולדת בן" – בחי' גלוי של אור נצחי.
כפי שמבואר בספרי, בסופו של דבר, לכל שקר יש נקודת אמת בתחלתו, על מנת שיתקיים בסופו. כלומר: בסופו, גם השקר אמת. אבל עוד לא הגענו לסופו. בשלב זה, הגדרתך את ישו כא-ל, זה בפשטות עבודה זרה. אפילו את הגוים קל יותר לשכנע בנדון מאשר אותך. במקום לתקן את הגוים, "שהם משתחוים להבל ולריק", אתה מחזק אותם, ומנסה להנציח את השטות (המאד ילדותית). כל מורה רוחני אמיתי שהיה בעולם, הורה לנו את הדרך להתקדשות. ישו זה "הדרך" (כפי שהתבטא). אם אתה עושה מ"הדרך" "א-ל" – הרסת את הכל: במקום שיהיה "ממוצע המחבר", הפכת אותו ל"ממוצע המפסיק".
המלים האחרונות של ישו – צואתו הרוחנית:
"א-לי א-לי למה עזבתני" = "לא יהיו לך א-להים אחרים על פני" = חן x 12.
תפקידנו זה להיות אור לגוים, ולא להפך.
ברכות, אריאל.
בס"ד
בן אדם תמיד ימצא אסמכתות (כביכול) לדעות המשובשות שלו. בתורה יש הכל. החכמה זה לתפור הכל ביחד בצורה נכונה. ואמרתי לך כבר, שזה מצחיק להשתמש בצטוטים של מי שלא מסכימים אתך (מהיהדות האורתודוכסית), על מנת להוכיח שאתה צודק ולא אלה שאתה מצטט. {אני לא מסכים שתצטט שום דבר מספרי, מבלי שאבדוק את הקשר הדברים אצלך. כי אתה מוציא דברים מהקשרם.} אתה לא חושב שאם רשב"י היה עוסק בעבודה זרה, ספר הזהר שלו לא היה מתקבל כספר קדוש בעם ישראל? מה, רק אתה קורא זוהר?
נוצרים מסוגלים להבין מה שאני אומר להם, ומקבלים זאת. אתה לא. ואתה יודע למה? כי אתה חושב שמה שאתה יודע ומה שאתה מאמין בו, זה יהדות. וזה לא. אתה הוא זה שנמצא מחוץ ליהדות, ולא אני. יהדות יש רק אחת, כשם שנצרות יש רק אחת (אפילו אם נדמה אחרת).
מי שרוצה לעשות שלום בין יהדות לבין נצרות (אלה שקיימות במציאות שלנו), צריך להכיר את כללי המשחק של שניהם, ולפעול על פיהם. כרגע, אתה מחוץ לכללים. מי שמחוץ למשחק לא יכול להשפיע על מהלך המשחק.
גם אם נאמר, שהיהדות (הידועה) היא כולה משובשת (כפי שאתה חושב) – בשביל לתקן אותה, אתה צריך להיות חלק ממנה, על פי הכללים, כנ"ל. ("המברר צריך להתלבש בלבושי המתברר".)
מה, אתה רוצה להקים יהדות חדשה? חבל על הדבורים ועל הפטפטת.
בס"ד
ודאי שמשיח ישיג מה שבן אנוש לא השיג, כשם שמשה השיג מה שבין אנוש לא השיג לפניו. ובנבואה, עולה על המשיח כנודע, בעוד שברוח הקדש, משיח עולה עליו. אתה יכול לשבח את המשיח כמה שאתה רוצה. ברגע שאתה מתבטא בלשון גסה, אתה הורס הכל. המטרה, זה לעשות שלום, ושהדברים יתקבלו. הנסיון שלך להוכיח שהוא א-ל (בנגוד לכל יהודי אחר), יש בזה יותר מטעם נפגם. למרות שהוא נקרא "א-ל גבור" (= קבצן). הנה, אתה רואה? גם אני א-ל. "גם אני אבי".
יש מושג בחסידות שנקרא "חשמל". התקון של פגם הברית (ההתקשרות לזולת), זה סוד ה"אור חשמל". במלה "חשמל":
"חש" – שותק ומסתיר.
"מל" – מדבר ומגלה.
ללא "חשמל" (= מלבוש), אתה "ערום" (= ישו), ועל אמת שכזאת, נאמר: "וכסיתו".
"בתוך עמי אנכי ישבת" – ויש ביכולתי להרגיש, מה יכול להתקבל (אפילו במאמץ), ומה לא יכול להתקבל. אם הדברים שאתה אומר, אינם יכולים להתקבל, ואינך מבין זאת – אתה סובל מ"פגם הברית". ואם אתה מבין זאת, ובכל זאת מתעקש להיות "צודק", ושיחרב העולם – אתה סתם רשע!!!
בכל מקרה, "פשרה (= אור חשמל) עדיף מדין". "קל וחמר" – מדין מעוות. הפשרה בענין זה, כפי שישו בעצמו הטווה אותה: "א-להים אתם". יש דבר יותר חכם מזה? כאשר היינו קטנים – אח שלי ואני – רבנו ובכינו, מי יותר גדול. באה אמא שלנו ואמרה לנו: "שניכם גדולים" (למרות שאני הבכור). מיד נרגענו.
ומה שאתה מצטט שמשיח גבוה ממלאכי השרת: מחצב המלאכים הוא בעולם היצירה. מחצב הנשמות הוא בעולם הבריאה. כל יהודי הוא יותר ממלאך, כי יש לו בחירה חופשית. ולכן נקרא "מהלך", בנגוד למלאכים שנקראים "עומדים". ובענין זה, יהודי פשוט עולה גם על צדיק גמור (יהודי פשוט = "צדיק יסוד עולם"): יהודי פשוט, יש לו יותר בחירה חפשית מלצדיק. במקום שאתה מוצא את גדולתו, שם אתה מוצא את ענוותנותו, ולהפך.
"קטן וגדול (= יצחק) שם הוא" = "חמור בן חמור".
זה נקרא "חן" – נשיאת הפכים. כפי שאתה מבטא את הדברים – אין בזה חן. ממילא, זה לא ימצא חן בעיני היהודים. ואם זה ימצא חן בעיני הנוצרים – לא הרוחת כלום. הם לא צריכים את עזרתך לטעות בנדון. נאמר על אסתר: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה". אם יש בה נשיאת הפכים – היא נושאת חן בעיני כולם. כי כל אחד רואה את ההשתקפות של עצמו בעיניה. המצב הרצוי הוא, שכאשר תדבר אל הנוצרים, הם יגידו: הוא משלנו. וכאשר תאמר בדיוק את אותם דברים ליהודים – הם גם יגידו: הוא משלנו. זה נקרא "חן" ו"חשמל" (= 2 מליון דולר).
עכשו בכלל בלבלתי אותך. צריך גם חוש הומור, על מנת שהדברים יתקבלו.
את המכתבים האלה שלי, אתה יכול לפרסם כלשונם.
ברכות וחג שמח, אריאל.
ישוע הוא צמצום של הקב"ה, וכן, כל יהודי. וברמת החמר – כל חלקיק של אטום.
חמר = רמ"ח = חלקיק = "(ב)הבראם" = אברהם = "בצלם א-להים" = 248. לפי תאוריות מודרניות, ישנם 248 חלקיקים אלמנטריים בטבע.
אין שום דבר במציאות העולם, חוץ מהקב"ה. אז מה: נעשה עבודה זרה מאבנים? לא. כי המציאות כפי שאנו חווים אותה, היא לא המציאות האמיתית. אז יהיה לא נכון לשייך אלקות לשום חלק במציאות. מצד שני – הכל זה השם, והשם הוא הכל.
מדוע אינך מסוגל להבין זאת? איפה החן?
וזה נכון, שאצל צדיקים גדולים, יש בדמותם השתקפות של אלקות, בגלל שזככו את עצמם. וזה בפוטנציה אצל כל אחד. "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
ברכות וחג שמח, אריאל.
בס"ד
בשביל מה הפלפולים? בשביל להנציח את הקרע בין היהדות לבין הנצרות? מה אתה מועיל בזאת? חוץ מזה, שזה לא נכון (הוא רק "בן א-להים", וכן כל יהודי), ואין בזה חן?
ישו פתר מראש את שתי הבעיות הגדולות שיש כיום בנצרות: בעית העבודה זרה ובעית יחוסו:
בנוגע לחשש עבודה זרה, אמר: "א-להים אתם...".
בנוגע ליחוסו, אמר, שאיננו "בן דוד".
אם אתה מאמין בגאולה ניסית (שאז לא חשוב מה כל העולם חושב, העיקר שאני צודק, ושילכו כלם לגהינם) – עוד לא התבגרת. הגאולה חייבת להתחיל כמו "פורים" (= חמור לבן), על מנת שתהיה נצחית. כל הנסים, זה טוב לילדים. אם אנחנו נביא את הגאולה בכחות עצמנו {אם נצליח לעשות שלום בין היהדות לבין הנצרות, ללא נסים וללא שום כפיה מלמעלה} – בבחי' "אמת מארץ תצמח" – התפתחות טבעית – רק אז תבוא הגאולה הניסית בסוד פסח – בחי' "עם ענני שמיא". פורים זה כמו "אשה מזרעת תחלה" – בנית כלים – "קבלו היהודים". ורק אחרי פורים אפשרי הגלוי של פסח (= נצח) – "יולדת בן" – בחי' גלוי של אור נצחי.
כפי שמבואר בספרי, בסופו של דבר, לכל שקר יש נקודת אמת בתחלתו, על מנת שיתקיים בסופו. כלומר: בסופו, גם השקר אמת. אבל עוד לא הגענו לסופו. בשלב זה, הגדרתך את ישו כא-ל, זה בפשטות עבודה זרה. אפילו את הגוים קל יותר לשכנע בנדון מאשר אותך. במקום לתקן את הגוים, "שהם משתחוים להבל ולריק", אתה מחזק אותם, ומנסה להנציח את השטות (המאד ילדותית). כל מורה רוחני אמיתי שהיה בעולם, הורה לנו את הדרך להתקדשות. ישו זה "הדרך" (כפי שהתבטא). אם אתה עושה מ"הדרך" "א-ל" – הרסת את הכל: במקום שיהיה "ממוצע המחבר", הפכת אותו ל"ממוצע המפסיק".
המלים האחרונות של ישו – צואתו הרוחנית:
"א-לי א-לי למה עזבתני" = "לא יהיו לך א-להים אחרים על פני" = חן x 12.
תפקידנו זה להיות אור לגוים, ולא להפך.
ברכות, אריאל.
בס"ד
בן אדם תמיד ימצא אסמכתות (כביכול) לדעות המשובשות שלו. בתורה יש הכל. החכמה זה לתפור הכל ביחד בצורה נכונה. ואמרתי לך כבר, שזה מצחיק להשתמש בצטוטים של מי שלא מסכימים אתך (מהיהדות האורתודוכסית), על מנת להוכיח שאתה צודק ולא אלה שאתה מצטט. {אני לא מסכים שתצטט שום דבר מספרי, מבלי שאבדוק את הקשר הדברים אצלך. כי אתה מוציא דברים מהקשרם.} אתה לא חושב שאם רשב"י היה עוסק בעבודה זרה, ספר הזהר שלו לא היה מתקבל כספר קדוש בעם ישראל? מה, רק אתה קורא זוהר?
נוצרים מסוגלים להבין מה שאני אומר להם, ומקבלים זאת. אתה לא. ואתה יודע למה? כי אתה חושב שמה שאתה יודע ומה שאתה מאמין בו, זה יהדות. וזה לא. אתה הוא זה שנמצא מחוץ ליהדות, ולא אני. יהדות יש רק אחת, כשם שנצרות יש רק אחת (אפילו אם נדמה אחרת).
מי שרוצה לעשות שלום בין יהדות לבין נצרות (אלה שקיימות במציאות שלנו), צריך להכיר את כללי המשחק של שניהם, ולפעול על פיהם. כרגע, אתה מחוץ לכללים. מי שמחוץ למשחק לא יכול להשפיע על מהלך המשחק.
גם אם נאמר, שהיהדות (הידועה) היא כולה משובשת (כפי שאתה חושב) – בשביל לתקן אותה, אתה צריך להיות חלק ממנה, על פי הכללים, כנ"ל. ("המברר צריך להתלבש בלבושי המתברר".)
מה, אתה רוצה להקים יהדות חדשה? חבל על הדבורים ועל הפטפטת.
בס"ד
ודאי שמשיח ישיג מה שבן אנוש לא השיג, כשם שמשה השיג מה שבין אנוש לא השיג לפניו. ובנבואה, עולה על המשיח כנודע, בעוד שברוח הקדש, משיח עולה עליו. אתה יכול לשבח את המשיח כמה שאתה רוצה. ברגע שאתה מתבטא בלשון גסה, אתה הורס הכל. המטרה, זה לעשות שלום, ושהדברים יתקבלו. הנסיון שלך להוכיח שהוא א-ל (בנגוד לכל יהודי אחר), יש בזה יותר מטעם נפגם. למרות שהוא נקרא "א-ל גבור" (= קבצן). הנה, אתה רואה? גם אני א-ל. "גם אני אבי".
יש מושג בחסידות שנקרא "חשמל". התקון של פגם הברית (ההתקשרות לזולת), זה סוד ה"אור חשמל". במלה "חשמל":
"חש" – שותק ומסתיר.
"מל" – מדבר ומגלה.
ללא "חשמל" (= מלבוש), אתה "ערום" (= ישו), ועל אמת שכזאת, נאמר: "וכסיתו".
"בתוך עמי אנכי ישבת" – ויש ביכולתי להרגיש, מה יכול להתקבל (אפילו במאמץ), ומה לא יכול להתקבל. אם הדברים שאתה אומר, אינם יכולים להתקבל, ואינך מבין זאת – אתה סובל מ"פגם הברית". ואם אתה מבין זאת, ובכל זאת מתעקש להיות "צודק", ושיחרב העולם – אתה סתם רשע!!!
בכל מקרה, "פשרה (= אור חשמל) עדיף מדין". "קל וחמר" – מדין מעוות. הפשרה בענין זה, כפי שישו בעצמו הטווה אותה: "א-להים אתם". יש דבר יותר חכם מזה? כאשר היינו קטנים – אח שלי ואני – רבנו ובכינו, מי יותר גדול. באה אמא שלנו ואמרה לנו: "שניכם גדולים" (למרות שאני הבכור). מיד נרגענו.
ומה שאתה מצטט שמשיח גבוה ממלאכי השרת: מחצב המלאכים הוא בעולם היצירה. מחצב הנשמות הוא בעולם הבריאה. כל יהודי הוא יותר ממלאך, כי יש לו בחירה חופשית. ולכן נקרא "מהלך", בנגוד למלאכים שנקראים "עומדים". ובענין זה, יהודי פשוט עולה גם על צדיק גמור (יהודי פשוט = "צדיק יסוד עולם"): יהודי פשוט, יש לו יותר בחירה חפשית מלצדיק. במקום שאתה מוצא את גדולתו, שם אתה מוצא את ענוותנותו, ולהפך.
"קטן וגדול (= יצחק) שם הוא" = "חמור בן חמור".
זה נקרא "חן" – נשיאת הפכים. כפי שאתה מבטא את הדברים – אין בזה חן. ממילא, זה לא ימצא חן בעיני היהודים. ואם זה ימצא חן בעיני הנוצרים – לא הרוחת כלום. הם לא צריכים את עזרתך לטעות בנדון. נאמר על אסתר: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה". אם יש בה נשיאת הפכים – היא נושאת חן בעיני כולם. כי כל אחד רואה את ההשתקפות של עצמו בעיניה. המצב הרצוי הוא, שכאשר תדבר אל הנוצרים, הם יגידו: הוא משלנו. וכאשר תאמר בדיוק את אותם דברים ליהודים – הם גם יגידו: הוא משלנו. זה נקרא "חן" ו"חשמל" (= 2 מליון דולר).
עכשו בכלל בלבלתי אותך. צריך גם חוש הומור, על מנת שהדברים יתקבלו.
את המכתבים האלה שלי, אתה יכול לפרסם כלשונם.
ברכות וחג שמח, אריאל.
