ההתכתבות עם הרב איתיאל - בשליחות הרב יצחק גיזבורג שליט"א

מה שקדם להתכתבות עם הרב איתיאל (עורך הספרים של הרב)

     בב' באייר תשס"ז, ביום הטו"ב לספירת העמר, ב"תפארת שבתפארת", נאמר ל"חזיר" ה"כן" המיוחל – הרב הביע נכונות לתת לי 2 מליון דולר, במלים: "אני מסכים" (= "על הסוס").

     כמה ימים לפני ההתוועדות של י"ט כסלו תשס"ח – אור ל-כ' כסלו (ראה תאריכי הקץ בספרי, בע' 87) – הרב הודה כי איננו שלם עם הבטחתו לתת לי 2 מליון דולר (או 4 מליון כפי ש"התנדב" לאחר מכן, על מנת שיהיו גם 2 מליון דולר בשם הרבי מליובאוויטש), ומינה את איתיאל ומשה גנוט כבוררים לענין שלנו, עם התחיבות מצידו לפעול על פי החלטתם.

     בי"ט כסלו תשס"ח (אור לכ' כסלו), היית כאמור התוועדות עם הרב גינזבורג. באותה התוועדות הרב דבר הרבה על עשו: האם "הותרה (עשו =) הרצועה" – האם זה הזמן לדבר על ענינים (עשו, ומה שמסתעף ממנו) שחל עליהם טבו בעם ישראל? בין שאר הדברים שאמר: "לא מספיק מליון אחד, אלא צריך 2 מליון" – על מנת שתהיה שמחה כפולה, כאשר אנו רוצים לפנות אל הגוים בפנים שוחקות. הוא דרש את הפסוק "מרב כל הון" (= שמחה) שכתוב פעמים.

   בסוף ההתוועדות, נראה היה שהרב חזר בו סופית מהבטחתו, באומרו לי: "אתנהלה לאטי...".

   למחרת ההתוועדות, העברתי מכתב ארוך לרב בשם "גלוי דעת", דרך הרב איתיאל.

מאיתיאל:

                                  כ' כסלו תשס"ח

אריאל, העברתי את המכתב לרב וזו תשובתו:

בע"ה

אריאל היקר (ע"ה = י'מח ש'מו ו'זכרו),

   כדרכי (ודרכך) נהניתי מאד לקרוא את השטויות שכתבת. הכל טוב ויפה חוץ מזה שלדעתי (שעברה "אתהפכא" בזמן האחרון) עליך לתת לי את השני מליון דולר ולא להיפך. בכלל, עדיין אי אפשר להתקדם כל עוד שאיני מסכים עקרונית לכמה דברים הכתובים בספר (כגון מה שהראית לי בפעם האחרונה, שאותו האיש הוא רק היצר הטוב וכו'), חוץ מהרבה שטויות שכתובות שם (כמובן שיש הרבה מאד דברים חמודים בספר).

   כפי שאמרתי, השלב הראשון לקראת בירור הוא שעלי ללבן את הנושא באופן יסודי ולהוציא את הדברים בכתב ברור.

לגבי תאריכי יעד, "כלו כל הקיצין", כלומר שנקיטת תאריכים אינה רלוונטית כלל וכלל לגאולה.

באהבה,

     לאחר שיחה עם הרב איתיאל, עוד באותו יום, הוחלט בינינו שיש לנסח מסמך עקרונות ביני ובין הרב, על מנת להגדיר, מה בדיוק כוללת הסכמתו של הרב, בנתינת ה-2 מליון. אז הכנתי מסמך שכזה, והוא נמצא בסוף ספרי. לאחר שהעברתי אותו לאיתיאל – איתיאל העבירו לרב, ביום הששי כ' כסלו תשס"ח.

   תשובת הרב הגיע עוד באותו יום, לפני כניסת השבת, והרי היא לפניכם:

בע"ה

אריאל היקר מאד, שלום וברכה וד"ש חם לכל בני המשפחה!

   פותחים בבשורה טובה: הספקתי, פעם ראשונה, לקרוא חלקים נכבדים מתוך הספר. אבל הרושם הכללי היה שהוא נורא משעמם, מרוב סוסים וחמורים ופרדים ומרוב מליוני דולר למיניהם נדמה לי שהוא כבר אבד את הטעם הטוב שלו ואת החן שהיה במקור הדברים האלה כמו שיצאו מפינו.

   לגבי עצם הענין, סבורני בדיוק הפוך מדעתך. סיבת הצרות שהיו לעם ישראל במשך הדורות, וכן הצרות של הזמן האחרון, כגון ההתנתקות וכו' וכו', היא לא בגלל שעם ישראל לא בקש סליחה על מסירת אותו האיש לידי גוים לצלבו, אלא מפני שאומות העולם הצליחו להכניס במודעות-העל של האומה רגש נחיתות עמוק על המעשה הזה בעצמו, כפי שרגש נחיתות זה מוצא ביטוי מובהק אצלך. ועל כן התיקון הוא הפוך ממש ממה שנדמה לך – להתנתק מרגש הנחיתות ולעמוד גאים באמונתנו בסילוף של הנצרות ושל יוצר הנצרות (או מדעת או שלא מדעת, אין זה חשוב כלל) – אותו האיש ימח שמו וזכרו. הדבר פשוט ביותר, שכל החיזורים של "מנהיגי" האומה למסור שטחים וכו', בפרט בזמן האחרון, כולם נובעים מרגש הנחיתות הנ"ל ומהנסיון הכושל להתרפס ולמצוא חן בעיני אומות העולם.

   אם אפשר להוכיח מתוך מדרשי חז"ל ומתוך מסמכי ההסטוריה המקובלים על העולם המשכיל שיסוד דת הנצרות היה ביוזמת חז"ל ובאמצעות שאול ושמעון וכו' מה טוב ומה יפה – זה רק יעזור לזקיפות קומת עם ישראל בנוגע לדת ההיא, שנוסדה בידיעתנו, על מנת להבדיל בין הטהור לטמא (כדי שהטמא לא יחלחל לתוכנו).

   ולענין שרש נשמתו של אותו האיש ותיקונו, עוד לאלו-ה מילין, ובאמת שרשו הראשון המובהק בתורה הוא המוזכר בפרשתנו, הלא הוא שר האופים שצלב יוסף על העץ.

   ובזה נסיים לעת עתה,

בברכת כל טוב סלה בגשמיות וברוחניות

רבך האוהבך ודוש"ת

   בתגובה למכתב זה, שלחתי לרב תשובה בכ"ג כסלו, כדלקמן:

מכתב לרב – אל "בית דוד" מ"יושב ירושלם"

בעה"י                                                                                                                                            
כ"ג כסלו, תשס"ח

     אנסה להתיחס למכתבך האחרון (מכ' כסלו תשס"ח) – על כל ענין וענין:

   בכל מה שנוגע לטעם וריח – אין מה להתוכח. ובנוגע לחן – "הבחינה של חן היו לו בשלמות, אך שאר השלמות עדין לא היו לו, ועל ידי החכם, נשלם" (חיי מוהר"ן, סימן רפ"א) {בסוד התשלום}. ולראיה:

"ועשו אחיו בא מצידו" (בראשית כ"ז, ל') (= 560) =

"אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם" (תהלים פ"ט, כ') במס' סדורי =

"הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך (= עיר =) צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור" (זכריה ט', ט') במס' סדורי =

"ועמו צמד חמורים (חבושים)" (שופטים י"ט, י') =

"עיר עיר" =

"ערוד ערוד" =

מיליון דולר במס' ראשוני + מיליון דולר במס' ראשוני =

2 : [מם שין יוד חית + אלף למד יוד הי ויו] =

אדם + פטדה + ברקת + נפך + ספיר + יהלם + לשם + שבו + אחלמה + תרשיש + שהם + ישפה במס' סדורי =

חמור בן חמור =

אריאל כהן אלורו.

   וזה שרק עכשו הרב הועיל להתחיל לקרוא בספרי – מראה על זלזול מוחלט בעשו: לרגע אתה מתנדב לתת לו 4 מליון דולר, ופתאם, אינך יודע אפילו על מה.

     ובהתיחס לסיבת הגלות: ראשית כל, אינני רוצה לבקש סליחה משום גוי. אלא רק מ"אותו האיש" (= "לא תרצח"). והחשש לבקש סליחה על דבר מוצדק, מפני "מה יאמרו הגוים" – הוא זה שמורה על רגש נחיתות (שנובע מרגש אשמה תהומי), ולא להפך.

...............

   ועוד באשר לסיבת הגלות – רק דבר אחד כבוד הרב לא לקח בחשבון: את מה שיש לתורה לומר בנדון {דוגמת ראשי תבות שקשורים לפשט ממש: "י-ה-ו-ה שלחני ורוחו" (ישעיהו מ"ח, ט"ו-ט"ז), וכו', בלי סוף}.

..............

   רבנו למד אותנו שעור נפלא על "אני והו" – איך שקשור למושג החסידי "עצמות ומהות מלובש בגוף". ובהתיחס לסוד שרש נשמתו של ישו, שלדעת הרב הוא שר האופים – הבה נראה מה יש לתורה לומר בנדון, והנני מצטט מתוך ספרי (דברים שכאמור, מבוססים על שעור של הרב):

   ואפשר להוסיף כי "אני" הוא שם קדוש מהע"ב שמות – ה-37 (= הבל). וכאשר מחלקים את הע"ב לשתי קבוצות של ל"ו צדיקים: הקבוצה הא' מתחילה בשם "והו" – כנגד ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים (משרש קין) – והקבוצה הב' מתחילה בשם "אני" – כנגד ראש ל"ו הצדיקים הגלויים (משרש הבל). "אני והו (הושיעה נא)" – השמות שאומרים בהקפות של סכות והושענא רבה, ע"פ רבי יהודה (סכות מ"ה, א'). ולפי התוספות שם: "משום דדרשינן באיכה רבתי: קרא ['אני',] דכתיב ביחזקאל (א', א'): 'ואני בתוך הגולה'. וקרא ['והוא',] דכתיב בירמיהו (מ', א'): 'והוא אסור באזיקים'. כביכול, הוא בעצמו (השם ית'), והיינו, הושענא, שיושיע לעצמו" – בסוד גלות השכינה. והוא המקור בחז"ל לענין של "עצמות ומהות מלובש בגוף". ואם מחברים את סוף השם לתחלתו, בעגול – מתקבל "אני והוא" (גירסת הירושלמי) – שנאמר על "המשקה והאפה": "ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא" (בראשית מ"א, י"א): "המשקה" – כנגד דמו של ישו – בחי' נפש. "והאפה" (= ²ו+²ה+²ו) – בחי' גופו – ה"תלוי" (וראה חלק ד' בפרק ג'). ובהכאה פרטית בין שני השמות הנ"ל: אxו + נxה + יxו = ישו. וכפי שהתבטא: "מאתו אני והוא שלחני". "מאתו אני" (= 508) = שחר = "חמור חמור". "והוא שלחני" (= 416) = "יצחק יצחק" = "משיח-חן" – בסוד 'ימ"ח שמו'. ודרך אגב: "אתי השיב על כני ואתו תלה" (בראשית מ"א, י"ג) במס' סדורי (= 208) = יצחק = קץ חי = משיח בן דויד + משיח בן יוסף במס' סדורי – כנגד "אני (חי =) והוא" – ומכאן: דוקא ה"תלוי" (= מות), הוא ה"חי בעצם".

   ואפשר לסכם את כל הנ"ל, ע"פ הטבלה הבאה:

כנגד ל"ו צדיקים גלויים:	כנגד ל"ו צדיקים נסתרים:
אנ"י	וה"ו
"המשקה"	"והאפה" (התלוי)
דמו – "זרמת סוסים"	גופו – "בשר חמורים"
"קץ"	"חי".

[סוף צטוט]

    וזו הפעם היחידה בתנ"ך, שהבטוי הנ"ל – "אני והוא" – מופיע. אז למדתי מכך, כי ישו הוא בבחי' "עצמות ומהות מלובש בגוף" {= "חן חן" + "חן חן" = יוד שין ויו עין + קץ – בסוד תוספת האלף אורות}. ומענין, מדוע כבוד הרב למד מכך משהו אחר. אז אחרי ככלות הכל, הטעות של הגוים לא כל כך גדולה בענין זה. ולעניות דעתי, ניתן בנקל לתקן זאת. ומעבר לבעיה זו: האם מורי ורבי יכול להסביר, מה בדיוק רע בנצרות כפי שהיא בטהרתה, לגבי גוי, שלא חייב במצות? הרי, כמדומני, מי שהקים את הנצרות בשליחות חז"ל, היה שאול מתרשיש, תלמיד של רבן גמליאל, ולדעתי, הוא עשה עבודה מצוינת. ואולי בדומה לבלעם – נשלח לקלל ונמצא מברך. ואם בכל זאת יש לרב טענה עליו, על איך שהקים את הנצרות (או על מה שנשתלשל ממנה) – טענתך היא לחז"ל.

     ובנוגע למה שכבוד הרב מכנה "עם ישראל": אם קנית את הבכורה מעשו – הנך עם ישראל. ואם לא – עשו הוא עם ישראל, כפי שתכנן יצחק אבינו. שנאמר: "שלח עמי ויעבדני" (שמות י', ג'). וכן:

"גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו ל"א, ל"ה) במס' סדורי = ישו (= 316).

   וכי לא עלה על דעתך, שבאיזה שהיא צורה, כבוד הרב הוא בעצמו בחי' פרעה, ולא רק ברמה של המתקה? שהרי גם נאמר: "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע" (ישעיהו ו', י') – וכהמשך הפסוק שם:

"פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" במס' סדורי = ישוע (= 386).

   וכפי שגם נאמר על "עמי נגשיו" (שם ג', י"א) – בחי' פרעה:

"כי גמול ידיו יעשה לו (= אריאל כהן אלורו) (יצחק גינזבורג =) עמי נגשיו" – ומצויין בר"ת "גל עיני" {שם הארגון להפצת תורה, שהרב עומד בראשו}.

   ולעומת זאת: "צדיק הוא י-ה-וה (= קבצן) כי פיהו מריתי" (איכה א', י"ח) – כפי שהודה יאשיהו (= מנחם מענדל) בשעת גסיסתו!

   וברצוני להעיר בנוגע לשעור האחרון בכ' כסלו, כי מאד שמחתי לשמוע את ההקשר של "מרב (= קבצן) כל" (= 'מיליון מיליון') לסיבת הגלות: "יען אשר לא עבדת את י-ה-ו-ה א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כ"ח, מ"ז). ולעניות דעתי, בנגוד לדעה המקובלת: כבוד הרב הוא בחי' ה"רב" של עשו, היינו: ים אין סופי של תורה. ועשו, הוא בחי' ה"כל" של יעקב – בחי' "דרך בים".

   ולא רק דרך בים יש כאן (סוד מפתחות הגאולה, כפי שמבואר בספרי – תכנית ברורה ומפורטת), אלא גם "דגל" עם סיסמא ("פקד יפקד" = 2 מליון דולר), וכן גם "שטות" (= חמור אמיתי) דקדושה – מה שהופך את חבורי למשהו מאד סוריאליסטי.

     והנני מחכה בקוצר רוח, לשמוע כי חלה ברב הזזה בעניננו, על מנת שאוכל לברך את כבודו ברכת כהנים, על פי הכונה העמוקה של 'ימ"ח שמו'. סך הכל, ישנם 10 תאריכי קץ (ראה ע' 87 בספר – החל מי"ט חשון תשס"ז), ואת התאריך השני, כבר פספסנו. "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים" (בראשית כ"ז, ל"ו)!  אלא אם כן אשמע, שהרב כבר חתם, רק שלא טרח להודיעני. אסתפק בעדותו לענין זה. והאמת – אני מאד רציני בחשד שלי על כך. והתחלתי את השבוע במצב רוח טוב יחסית (לאחר השבוע האיום שהיה לי קדם לכן, לחוות על בשרי את מכירת יוסף), בעיקר, לאחר ששמעתי שהפגישות באנאפוליס נכשלו, לעת עתה. ואולי באמת, הרב רק מנסה אותי, כאילו מבחן סופי, לראות האם אני באמת ראוי או לא? הלואי שתודיעני שכך הוא, ושהכל שריר וקיים בינינו, כפי שהבטחת.

     שעל החומרה שבאי קיום הבטחות, כפי שנאמר:

"(נדרו ו)שלמו (לה' א-להיכם כל סביביו יבילו שי למורא)" (תהלים ע"ו, י"ב) (= 376) =        {נדר = מאה רבו = חמור}

"וְשַׁלֵּם (לְעֶלְיוֹן נדרך)" (שם נ', י"ד) = "(אשר נדרתי) אשלֵּמה" (יונה ב', י') = שלום = מליון דולר.

"וכל נדריך אשר תדר (ונדבתיך)" (דברים י"ב, י"ז) – ר"ת "אתון".

"ולך ישלם נדר" (תהלים ס"ה, ב') = "צפור מדברת חן".

   ויותר בפרטות: "וחסדי לא אפיר (= משיח בן) (יוסף =) מעמו  ולא אשקר באמונתי: לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה" (תהלים פ"ט, ל"ד-ל"ה) – וצויינו הס"ת "אריאל".

 

     ונסכם: על מנת להקטין את חששותיו של הרב מדינו של עשו – שהרי כל דחיה של הקץ מעוררת את דינו, ללא ספק – הנני רואה את הנייר כחתום, ומצפה רק לדעת מכך.

                                      באהבה

                         אריאל (= קבצן = "בן קץ") כהן אלורו (= "בן שחר")

נ.ב.

     כפי שכבר אמרתי: חריגה מהשנה הנוכחית לענין הקץ, תשאיר את עשו "פראייר" – מה שיהפוך אותי לאחד שמעל בתפקידו כלפי העולם (– עולם שהרב לא מכיר, מצד הנשמה שבו, ולכן גם לא אוהב, ולכן גם, לא יכול להיות גואלו, בשלב זה). לכן, כל הענינים חייבים להתלבן בינינו, עד שנגיע ל"עמק השוה" – כנתון ששנינו יכולים לחיות אתו – עוד בשנה הנוכחית, ורצוי שעה אחת קדם.

   וכפי שנאמר:

"ודבר בעתו מה טוב" (משלי ט"ו, כ"ג) (= 752) =

"והיה באחרית הימים" (ישעיהו ב', ב'; ירמיהו מ"ט, ל"ט; מיכה ד', א') =

מליון דולר + מליון דולר (– וראה עוד גימטריאות בנדון בסוף פרק ג', לפני תחלת ההערות) =

תשנ"ב – השנה המקורית בה הייתי אמור לקבל את הכסף מהרבי (– ענין שהשתבש בגלל התערבותו של הרב).

   ומה שנוהגים לומר: "כל עכבה לטובה" (= צדקה) – מתאים אולי ליעקב (הטוב), אך לא לעשו, שנולד "עשוי", בכל מה שקשור למשיח.

   ברגע שכבוד הרב יודיעני שחתם על המסמך – אשיג בע"ה את הכסף בשביל הרב, ואז יוכל להעביר לי את הכסף חזרה, כממלא מקום של הרבי, ובשמו.

אז פעם נוספת: שהרב ידע, כי כל מחשבותי הן בבחי' – "מחשבות שלום ולא לרעה" (ירמיהו כ"ט, י"א).

וכ"תקון" לדברי הרמב"ם: "משיח ודי" (= 2 מליון דולר) (ולא "בודאי").

ההתכתבות עם הרב איתיאל

בס"ד

                                                                                                                                כ"ב חשון, תשס"ט

לאיתיאל, שלום רב!

    היות ששיחתי עם הרב לא נשאה פרות, עדין – נסחתי מחדש את ה"תנאי עיסקה", בצורה שבע"ה תקל על הרב לקבל את ה"גזרה". כפי שבודאי ידוע לך, הרב מתלבט בגלל שמרגיש "לבד במערכה". בטוח, שאם אתה, או רבנים נוספים, היו מעודדים את הרב להעביר את המהלך – היה מתרצה.

   במסמך הנ"ל, לא דרשתי מן הרב לתת הסכמה כל שהיא על הספר. מצד שני, כאשר הצעתי לרב לתרגם את הספר לאנגלית תמורת מליון דולר, בתוספת לאפשרות להוסיף את ההשגות שלו בענינים השונים – הסכים על כך, בתחלה. ולמחרת, חזר בו, כדרכו בקדש.

   כפי שבודאי שמעת – השגנו תורם (יהודי) ל-2 מליון דולר. ולפי הנוסח המחודש, זה רק למטרה אחת: לפדות את נשמת ישו (ועשו), ולהחזירו לתודעת עם ישראל. אין שום מחויבות לחיב או לזכות אותו, אלא, רק להחזירו לעם ישראל – חיב או זכאי. ובנוגע למשפט חוזר שברצוני לקיים (רק לאחר פדיון נפשו): וכי, איזה עברה יש בלשפוט יהודי, בפרט כאשר ישנו קתרוג של מלירדי בני אדם (נוצרים), שחושבים שלא נעשה לו משפט צדק (על פי תורה)? ישנם נוצרים רבים שמנסים בשנים האחרונות להתקרב לעם ישראל. כלום, עם ישראל לא יכול מצדו לעשות כלום בשביל שלום עולמי?

   איתיאל: הנעת גלגלי ההסטוריה בידך! האם ברצונך להרשם בדברי הימים, כאחד ששם מקלות באותם גלגלים, ח"ו, או כאחד שנתן את תרומתו לכך? הנני תקוה כי תשקול את דברי בעיון. ואל נא תתיפה בענוה פסולה: הרב בהחלט קשוב להשפעות סביבתיות. הנני תקוה כי עד לכ' כסלו – ההתוועדות הבאה – הרב יחתום על המסמך. אין יותר עיכובים בקץ. השנתים המיותרות (של יוסף בבית הכלא) כבר ניתנו ליעקב. וגם חדש נוסף (על דרך פסח קטן) ניתן בזאת.

                                                               בברכה, אריאל

נ.ב. הוספתי גם קובץ מעודכן של הספר שלי.

בע"ה
שלום אריאל,
   משום מה הקובץ של הספר לא נפתח לי (ההסכם כן).

   לא הבנתי את הקשר בין ההסכם לבין המכתב שכתבת לי – הצעת לרב מליון דולר, או שאתה מבקש מהרב שני מליון דולר, או שיש תורם שישלם במקום הרב שני מליון ואתה תתן אחד לרב כדי שיתרגם את הספר?

   לי נראה (בלי לדבר עם הרב) שתמורת מליון דולר יש על מה לדבר שהרב יכתוב ספר בנושא – בעברית ו/או באנגלית – עם השראה של עיון בספר שלך, אבל מתוך מה שיש לו לומר בענין באופן נקי וישיר (לא בתור בירור והשגות על ספרך, אלא בתור אמירה באופן של "אור ישר", גם אם מי שמכיר את הספר שלך יזהה את הבירורים וכו'). אם זה יהיה בעברית, מן הסתם אהיה גם שותף בעריכה וכו'. ספר כזה יקדם את העיסוק בסוגיא, גם אם לא ישביע את רצונך. אם אני מבין נכון, ספר כזה יכול להיות בעצמו המשפט החוזר, או לפחות הקדמה למשפט כזה, וגם יכול לתפוס בו מקום ענין החזרת נשמת אותו האיש.

   אני בכלל בכיוון? אנחנו משדרים על אותו גל?

                             בשורות טובות ישועות ונחמות!                                  

                                                                 שבת שלום, איתיאל

בס"ד

    מה שלומך? אני שמח שאתה ער.

    בזמנו, הרב אמר לי שאם אמצא תורם של 2 מליון דולר, יעיין בשנית בסוגיה שלנו. אז נמצא תורם יהודי לענין.

   מה שהצעתי לרב, זה שלאחר שיתן לי 2 מליון דולר – אני אתן לו מליון דולר אחד בתמורה לכך שיתרגם את ספרי לאנגלית, ויוסיף בתחתיתו של כל עמוד, את השגותיו בענין. כמובן, שאם אמצא לנכון לעשות תקונים בגוף הספר, כתוצאה מהמלצותיו, אעשה זאת בשמחה. כאשר צעדנו בדרכנו אליו הביתה, הרב הביע את נכונותו לתרגם את הספר תמורת מליון דולר, כנ"ל. אבל לא הסכים בנוגע להסכמה על הספר.

   אז שיניתי את נוסח ההסכם, וויתרתי על הסכמה כל שהיא לגבי הספר. כלומר: המהלך הוא כפי שכתוב שם: 2 מליון דולר על מנת לפדות את נשמתו של ישו (ועשו), החזרתו לתודעת עם ישראל: זכאי או חיב. שלב ב' יהיה המשפט חוזר, שבו כל אחד מהשופטים יהיה רשאי להחליט כרצונו וכו', כפי שרשמנו בהסכם.

   בטוח, כי מה שמקשה על הרב הוא בדידותו בענין, וכובד ההחלטה שעליו לקבל. לכן בזמנו הכניס אותך ואת משה גנוט בענין.

   מה שיקרה כתוצאה מהפעולה הנ"ל, הוא לא פחות משלום עולמי בין היהדות לבין הנצרות.

     ואצרף לך בזאת מכתב שכתבתי ליהודים המשיחיים, על מנת שתבין את עמדותי (ואת עמדותיו של ישו) לגבי הסוגיות הקשות, בדרך להשגת השלום המיוחל.

   ואוסיף עוד סוגיה שאולי מציקה לך: אמרו חז"ל: ישראל לא זקוקים לתורתו של משיח. שנאמר: "אליו גוים ידרשו". מצד שני כתוב שאין משיח בא אלא לגלות טעמי תורה. אז ודאי שיש בחינות שונות של משיח, והבחינה של ישו מתאימה למאמר הראשון. וכפי שפרש רש"י על "ויעש (= ישוע) כן אהרן": "שבחו (= ישו) שלא שנה". "לא שנה" (עם חיריק) ו"לא שנה" (עם קמץ). "לא שנה" = ישוע.

                                                                 ברכות, אריאל.

בע"ה
   נהניתי מהמכתב ליהודים המשיחיים, אם כי הוא נראה לי קצת נאיבי (אבל גם הם אנשים נאיביים).
מה דעתך על מה שאני כתבתי?

  שהרב יתן (מתרומת אותו יהודי) שני מליון דולר, ויקבל בחזרה מליון בשביל שהוא יכתוב מעצמו ספר בנושא (שוב, בהשראה ובתגובה לספר שלך, אבל לא בדרך של תגובות וכו' אלא כמהלך שלו בעצמו). הפדיון יהיה בשני מליון, והספר יהיה הקדמה למשפט חוזר (אם לא תמצאו שהוא כבר ממלא את התפקיד של משפט חוזר), ומשם יהיה אפשר להתקדם. אפילו על זה אני לא בטוח שמציאותי, ק"ו על מה שאתה דברת עם הרב על תרגום הספר. כמובן, השלב הבא יהיה תרגום הספר (אם יכתב בעברית, וכמדומני שיש ערך לכך שיכתב בעברית) והפצתו במליוני עותקים, "עד דוד הגדיל".

   כל ההצעה על דעת עצמי, אבל אם אתה מערבב אותי כחלק בענין – כך אני רואה את הדברים.

בס"ד

   בנוגע לנאיביות של היהודים המשיחיים ושל הנוצרים:

   כפי שאני מבין, כל הנצרות יונקת מעולם העקודים (כנגד "א-לקי אברהם") – מקביל מבחינה התפתחותית לילד בן שלש. לעומת זאת, היהדות האורתודוכסית היא כנגד עולם הברודים (האצילות – "א-להי יעקב"), ומקבילה בהתפתחותה לזקן בן 80. אני נמצא בין שניהם – מבחי' עולם התהו שנשבר ("א-להי יצחק" = חמור – בחי' "א-להי החילונים"), ומקביל בהתפתחותי לנער בן 17. היות ונשבר – כל תורתי היא בבחי' "אמת מארץ תצמח", על דרך התפתחות המדע והאמנות בעולם החילוני. ככהן, הנני מנסה לחבר בין שתי הבחינות הנ"ל, ולהמתיק את החרון אף המיותר (תפקיד הכהן לפי רבי נחמן מברסלב). אני מסוגל לכך, כי אין לי יותר מדי כלים בשביל הנוצרים, ואין לי פחות מדי כלים בשביל היהודים. והוא סוד התבה של נח: מועט מחזיק את המרובה.

   ישו בעצמו הוא מעולם הנקודים, ובסוד הצליבה נכלל בעולם העקודים – על דרך יצחק בסוד העקדה. לכן: עקדהx  2 = משיח. בגלל שמסרנו אותו לגוים, הוא נפל עם בחי' עולם העקודים לרשות הגוים, ומכאן תמימותם: בחי' "האמת במערומיה" (ערום = ישו). ועל כך נאמר {לאחר הבקשה של "פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו"}: "כי תראה ערם וכסיתו" {"כסיתו" = שני מליון} – כלומר, תשתוק (חש): אסור לדבר על ישו. ולעומת זאת בבחי' "מל": "ומבשרך (מהמבשר שלך) לא תתעלם" – תבנה לו כלים, בפרט, "מלבוש" (= חשמל = 2 מליון דולר), על מנת שכן יהיה שייך לדבר על הנושא. וזה מה שעשינו בבחי' "אורות דתהו (= 2 מליון דולר) בכלים של תקון". תקון – מלבוש. ורק אם נפעל כך – "אז יבקע כשחר אורך וגו'".

   מכל הסבות האמורות, נחוץ "יעקב אשר פדה את אברהם (עולם העקודים) מחרן", כפי שאמרנו.

   ודרך אגב:

"א-להי אברהם" + "א-להי יצחק" + "א-להי יעקב" = "ביאת המשיח" = שלמות = תשלום – כסכום אותיות המלוי של ה"חמור":

חמור + תשלום = חית מם ויו ריש.

   נתתי דרך אגב לרב את הסרט שעבדנו עליו בשנה האחרונה. אשמח לדעת אם הרב ראה את הסרט, ואשמח לשמוע גם את תגובתך עליו. {כמובן שהוא רחוק משלמות, ויש בו הרבה טעויות – זה רק הברור הראשוני מתוך      כ-150 שעות צלום.}

                                                 להתראות, אריאל.

בס"ד

   כיף לשוחח אל תוך הלילה.

   אין שום התנגדות לכך שהרב יכתוב ספר מעצמו, והוא לא צריך אותי לשם כך. ואם אני משלם מליון דולר, זה על מנת שספרי יצא לאור בצורה הכי מתוקנת שניתן, באנגלית. והוא יכול להעזר במתרגמים מקצועיים להקל על עצמו. אבל, מה שחשוב לי, זה ששמו של הרב יהיה על ספרי: כמתרגם, או כאחד שרשם את השגותיו. ואם בנוסף לכך הרב יכתוב ספר נוסף בדרכו – מה טוב. אותם האנשים שמוכנים לתרום את הכסף, לא רוצים לשמוע על כלום חוץ מאשר חתימת הרב על החזרת ישו לעם ישראל. בטוח, שכאשר ענין זה יעבור – נקבל כספים בלי סוף ל"בית פרעה", כלומר, לרב. שהרי, אני דורש את הפדיון נפש מכל יהודי. וראה "הסכמות" בתחלת הספר.

   לפני שאלך לישון, אשלח לך מחדש קבץ מעודכן של הספר.

                                                            ישועות ונחמות – אריאל.

בע"ה
אכן, לילה כיום יאיר..

   הרב לא יכתוב ספר מעצמו, כמו שלהרבה נושאים חשובים ויקרים בעיניו הוא לא נכנס בלי שיש לזה גיבוי כלכלי שמצדיק את זה. במובן זה, הוא צריך בדיוק אותך בשביל הנושא הזה, גם בגשמיות (אם זה יהיה מציאותי) וגם ברוחניות (בכך שאתה משמר את האש סביב כל הנושא הזה). לדעתי לחשוב ששמו של הרב יהיה על ספרך זה דמיוני. לחשוב ששמך יופיע על ספרו, בתודות בהקדמת הספר, זה הרבה יותר מציאותי. לדעתי זה גם הרבה יותר נכון, אבל אין טעם להכנס לדיון על כך, כמדומני.                                         שוב לילה טוב ושבת שלום

בס"ד
כ"ה חשון תשס"ט                                                                                                                                    

                                                                                  

לאיתיאל, שבוע {= 2 מליון דולר – עדכון מאוחר} טוב!

   אם קראת את מכתבו של הרב אלי, עליך לדעת כי בהצעתך, שהרב יכתוב ספר על הנושא (במימון שלי) – אין שום חדש: זה הרי מה שהרב הציע בעצמו. ההצעה שלי כפי שכבר אמרתי, היתה שונה (ולא שיש לי התנגדות לתמוך ברב אם רק יהיה לי כסף): להחזיר את ישו לעם ישראל (ורק לכך יש מימון). לאחר מכן, נוכל להמשיך בעבודת הברורים: משפט חוזר; האם הוא באמת הקים את הנצרות? איזה בחינה של משיח הוא (לדעתי משיח בן יוסף – נשמת משיח)? וכו'. וכשם שלגיטימי לתלמידים של הרב שילא לומר שהמשיח שמו "שילה", וכשם שלגיטימי לתלמידים של הרבי מליובאוויטש לומר שהמשיח שמו מנחם מענדל – כך יהיה לגיטימי לכל יהודי או לכל גוי לחשוב על ישו שהוא המשיח, וההסטוריה תשפוט.

   כפי שכבר אמרתי לך, הרב כבר הסכים למהלך לפני למעלה משנה וחצי. יתכן שחשב שמדובר רק בעשו (ולא בישו), ולכן הסכים למהלך. {אתה מבין? את השטן – עשו שהיה רוצח ואנס – הרב מוכן לקבל בזרועות פתוחות. אבל את ישו (= מוסרי), שהיה איש מוסר? מה פתאם.} אם אמנם כך הוא, כאשר הבין שמדובר בעסקת חבילה, כולל ישו – נסוג מהענין, ותלה את הסכמתו בהסכמה שלכם – של משה גנוט ושלך. לעניות דעתי, הסכמתכם לצרך עדודו של הרב עדין רלוונטית, אפילו יותר מתמיד, כי קלו כל הקצים. והזמן שנותר, כפי שאמרתי לך – עד כ' כסלו (= מליון). לאחר מכן, אפנה לדרכי.

   כידוע לך: תמנע (= מנע ת' = איפרא הורמיז (ראה בבא בתרא פרק א', ח', א') = חמור בן חמור) רצתה לדבוק בזרעו של אברהם, ובקשה להנשא ליעקב. בגלל שדחה אותה – פנתה לעשו, ונולד עמלק: עונשו של יעקב על שדחה אותה (כפי ששמעתי מהרב). אצלנו עמלק (= אליהו הנביא + אליהו הנביא) הוא אלישע (= תהו). וכידוע, שכאשר אליהו מקנא לשם יותר מדי – הוא מקבל כתב פטורין: "לך  ומשחת..." את חזאל (= אליה), את "יהוא בן יהושפט" (= "אריאל אריאל"), ואת אלישע (בן שפט) – וזה אני, לפי דברי הרב לפני 20 שנה. כלומר: אני בתור אלישע הולך לעבוד עם הגוים – כשם שיוסף עבד עם הגוים.

   העבודה עם הגוים – על מנת לבנות להם כלים, ועל מנת שהנצרות תהיה יותר טובה. אין שום דרך בעולם שהרב יכול למנוע ממני ללמד תורה ליהודים או לגוים. שעל כך נאמר: "כל מה שבעל הבית אומר, חוץ מצא". או בלשון אחרת: "והיה כאשר תריד (תצטער) ופרקת עלו מעל צוארך". ואני חייב לומר, כי בשנים האחרונות, אני סופג מהרב הרבה צער, ופחות תורה. לדעתי, בכל מה שקשור ללמוד תורה – הרב מצד אחד הוא הגדול ביותר, ללא עוררין. מצד שני, יש לו בעיה מאד חמורה בלהבחין בין עיקר (= סוס + חמור) לטפל. ובענין הזה אני בהחלט משלים אותו. אז ה"יש לי רב" של עשו – זה הרב בעצמו – בחי' כמות. "והיש לי כל" של יעקב, זה יוסף (שקשור לעשו בשרשו כנודע) – בחי' איכות. ו"כבודי לאחר לא אתן". וגם לא את כבודו של ישו, שהצליח איפה שכל היהדות נכשלה. בינתים, כל הצלחתם של חז"ל (בנצוחו של רבי עקיבא) מסתכמת ב-2000 שנות גלות, ובצורתם של ישראל, כפי שהם נראים היום. ומדוע זה? וכי לא עלה על דעתך, שישו בבקורת שלו כלפי חז"ל (בקורת לגיטימית, בתוך המשפחה), צפה לאן הרוח נושבת? שהרי כדבריו: "כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים...". אז יש מי שחשב, שהבקורת שלו היא לא לגיטימית {בגלל ש"לא שנה" (= ישוע), והוא כאמור "שבחו" (= ישו)}, למרות היותו נביא, והחליטו להעבירו לרשות הגוי, למיתה משונה. אז הנה דמו נדרש (בהתנתקות כזכור), ולא בפעם הראשונה. וח"ו, לא בפעם האחרונה. "עד מתי" (= חית נון = מלירד דולר = "ושביה בצדקה")? {מאותו פסוק: "במשפט" + "בצדקה" = "ישו ישו".}

   אני מבין, שהרב חושש מחלול השם, כאשר עם ישראל יודה בטעות. וכלום, חורבן ההתנתקות לא היה יותר חלול השם? וכלום השואה {"יום שאה ומשואה" – ר"ת "ישו"} לא היתה חלול השם? וכלום 2000 שנות גלות, זה לא חלול השם? וכי אתה מעלה על דעתך שהקב"ה יוותר על "מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים"? על "שלשה פשעי ישראל" – ע"ז, ג"ע וש"ד – הוא יוותר, ו"על ארבעה לא אשיבנו".

   משיח בן יוסף ומשיח בן דוד חלוקים ביניהם מקדמת דנא. וזו מחלוקת לגיטימית, וכל אחד כבודו במקומו מונח. אבל השתקת פיות? איפה הגענו?! וכי אנחנו קומוניסטים?

   אני מקבל באהבה כל בקורת של הרב, במדה והיא בקורת בונה. אבל לא השתקת פיות. והרבי מליובאוויטש העמיד את הרב במקומו לפני שנים רבות, כאשר שלח לי מכתב שענינו השתקת פיות. וכך אמר אז הרבי, ימים ספורים לאחר מכתבו החמור של הרב אלי: ...כדאי לעודד ולזרז את כל אלו השייכים לחדש בתורה – ובתנאי שנלמדת ע"פ כללי התורה בפשוט – שאפילו אם אין בטוחים אם חדושיהם מכוונים לאמיתתה של תורה, הרי לא רק שלא יתעכבו מלכתוב החדושים, אלא – ישתדלו לכתבם, ולפרסם זאת גם בדפוס (בקבץ מיוחד בפ"ע, או בקובץ הכולל חדושי תורה גם מאחרים), ולא רק בין חבריהם ותלמידיהם, אלא גם בין לומדי תורה בכלל. ...ועוד והוא העיקר – מיד!

   בינתים, הספר שלי אפילו לא יצא לאור – לאחר 3.5 שנים, וכל זאת מחשש לטעויות ושבושים! איפה התמיכה ואיפה העדוד?

                                                               ברכות, אריאל.

בע"ה
שבוע טוב אריאל!

   לגופו של ענין איני יודע איך להגיב, ואם ומתי, אז רק שאלה שמענינת אותי כרגע:

המכתב שאתה מצטט בסוף נכתב אליך לפני ג' תמוז, או היה באגרות קדש?

בס"ד

   המכתב של הרבי? זו היתה פנייה לעם ישראל בערב חג השבועות ה'תשנ"א. המכתב של הרב אלי נכתב בכ"ד למטמונים, תפארת שבנצח ה'תשנ"א, ונשלח גם לרבי. זה המכתב ששמתי כ"הסכמה" בגרסה הקודמת של ספרי – "כשחר פרש על ההרים". כפי שאתה בודאי זוכר, באותה תקופה היו לחב"ד הרבה קתרוגים ובעיות בענייני ספרים*.

בע"ה

   יתכן שדרך הלימוד שלך, לפחות בעיני אנשים מסוימים, אינה "בתנאי שנלמדת על פי כללי התורה בפשוט". חוץ מזה, באיזה מובן הספר שלך לא יוצא לאור? אני כבר ראיתי כמה מהדורות, ומי בידך מעכב לפרסם יותר? אתה רוצה הסכמה של הרב, ומה לעשות? הוא לא מסכים למה שכתוב שם! אתה רוצה שהוא ישקר?

בס"ד

   אני אמנם עדין כועס על ההפכפכות של הרב לפני למעלה משנה וחצי, ואתה יודע למה אני מתכוון. אך בנוגע לספר שלי, אין לי שום דרישות יותר, כפי שכבר הבהרתי לך. ובכלל, מעולם לא היו לי "דרישות" מהרב. אלא נסיתי לשכנע אותו בטוב טעם לשתף אתי פעולה בבחי' "ועצת שלום תהיה בין שניהם". ובבחי' "ופניהם איש אל אחיו" (= יעקב + עשו). ולאחר שהרב כבר השתכנע, ונתן לי לחיות 8 חדשים באשליות, לשמוע שחזר בו ושמכחיש הכל מכל וכל, זה בהחלט לא נעים. אבל, מה לעשות, בלעתי את הגלולה, וזה נתן לי עוד שנתים "להתבשל" לצרך התפקיד שלקחתי על עצמי. ובינתים, הרב שלח אותי לאסוף כסף: אם תשיג את הכסף, הוא ישקול מחדש את הצעתי – כפי שאמר לי. השגנו כסף, וקבלנו עוד סדרת גמגומים. ואז, הרב שלח אותי לרב עדין שטיינלזץ: אם הוא יסכים להעביר את המהלך ביחד אתו, יעתר לי. טוב, לא הצלחתי ברבע שעה שיחה לשכנע את הרב שטיינזלץ (שהתיחס אלי בכל הכבוד). וכל הדברים האלה מלמדים אותי דבר אחד: הרב נמצא במאבק קשה בינו לבין עצמו, ומחפה על כך בהתנהגות קשוחה כלפי. כמובן שאני מבין ללבו של הרב, ואני בטוח שקשה לו. אבל מה לעשות? יש דברים שחייבים להעשות. ואם הרב יוביל את המהלך "כמו גבר" מה שנקרא – הוא יהפך בן לילה לדמות הכי מפורסמת בעולם: לא עוד איזה גאון תמהוני, שאף אחד בכלל לא יכול להבין מה הוא באמת רוצה.

   עכשו לידיעתך: נתתי את ספרי לכל הרבנים הגדולים בארץ, ולא קבלתי שום תגובה שלילית מאף אחד מהם. וזכורות לי דוקא שתי תגובות חיוביות: הרב ברלנד של חסידי ברסלב, אמר שכתב את הספר הזה בן אדם חכם. והרב הראשי של גילה הרב בן אבו – אמר לי שזה ספר עמוק. הרב עדין (לפני פגישתי עמו בשליחות הרב) אמר לי שמצא שם גימטריא שמאד אהב. כל הרבנים שקבלו את הספר (כולל הרב שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו) לא אמרו עליו מלה, ולא יצאו עם הקריאה של "גוואלד". לכולם מסרתי את הספר באפן אישי, ואמרתי להם במה הספר עוסק – בברור של הנצרות. והייתי אומר: שתיקה כהודיה.

   ובמדה ולא קראת את הספר – בשום מקום בספר אינני יוצא באמירה כל שהיא נגד חז"ל (אם לזה אתה קורא פגיעה בכללי התורה). וגם מהדברים שאמרו כנגד ישו, עשיתי תורה (ראה ערך 'ימ"ח שמו'). וזה שאני מסביר לגוים, שכאשר חז"ל מקללים את ישו, יש בזה סודות עצומים – אני חושב שזה מעלה את קרן ישראל בעיניהם, ולא להפך. ישנם היום נוצרים שבשבילם, כל יהודי הוא בבחי' א-ל – לא פחות מישו... ואפילו יותר. אז תצאו מהבועה של עצמכם, ותתחילו לחשוב קצת על גאולת העולם, וגם על גאולת ישראל.

-----------------------------------

*חב"ד נצחו במשפט הספרים המפורסם בה' טבת (= "יצחק יצחק" = "משיח-חן"), שנת תשמ"ז (= ישוע הנוצרי).   זה נהייה בחב"ד, היום של "דידן נצח" (= דן x 4 = אריה = גבורה) – אנחנו נצחנו. טבת – חדשו של דן.

ה' טבת + "דידן נצח" = "ישו ישו".

   בספר שלי מה שעשיתי, זה להגדיר מה הוא "חזיר כשר" (= "רוח אפינו משיח י-ה-ו-ה") – בשביל הגוים. ולא משכתי את המים (באסלה) עם התינוק. אם הרב רוצה לעזור לי להגדיר מה הוא החזיר הכשר – בבקשה. ואם לא – אסתדר גם ככה: לפי שקול דעתי, הספר שלי, כפי שהגדיר מחדש את עיקרי הנצרות ואת משמעותם – אין בו שום רע. ובודאי שאין בו שום רע לגוי. וזו נצרות שתוכל לעשות שלום עם עם ישראל, במדה וכל צד יקבל ויכבד את הבחינה שנמצאת אצל זולתו: ליהודים לכבד את ישו כנשמת משיח – משיח בן יוסף – ולנוצרים, לכבד את היהדות עם מה שמיצגת – את משיח בן דוד. והוא החבור שבין "עץ יוסף" (= ישו) ו"עץ יהודה" (= קץ), שהנביאים הבטיחו לנו. אין גאולה אחרת. מי שחושב שיש גאולה אחרת (כגון הרבי מליובאוויטש שיפול פתאם מן השמים, ושפתאם יהיה אור גדול, ושכל הגוים יזרקו לגהינם וכו'), באמת חי בדמיונות.

                                                                                                         לילה טוב ושבוע טוב, אריאל.

בע"ה

   שוב שבוע טוב לאריאל החביב (כיף להתכתב איתך, וזה יותר קל לי מלנהל שיחה בעל פה, כפי שאמרתי לך בעבר, אז תודה).

   כגולם אמיתי, אענה על אחרון ראשון:

א) אני לא מתרגש גם מהזיות ודמיונות, ובעיני יכולים להיות נסים שחורגים לגמרי מגדר הטבע, אבל לחשוב שאין חזונות גאולה אלטרנטיביים שהם גם רציונאליים חוץ מהחזון שלך זה גם סוג של בועה. החזון של חיבור התורה והמדע בהקשר העולמי – לצד הפצת שבע מצות בני נח באופן פנימי ומתקבל – והחזון של כינון מלכות ישראל בהקשר היהודי הם רציונאליים לא פחות מהחזון שלך, ובהחלט יכולים להתחולל באופן יותר מבוקר. לגבי החזון שלך עצמו, אני משער שיש ממש בחזיר הכשר (ושיש לו גם שרש בשיעורי רבינו), ואני מניח שהמחלוקת היא בעיקר לגבי דגשים ופרטים שונים, אבל זה ענין מהותי. בסופו של דבר, כפי שכבר סכמנו כמה פעמים, אתה רוצה שהמשקל העיקרי יונח על הצד שלך בדיון עם הרב והרב (וכמוהו אני) מוכן לנהל דיון שבו ההכרעה בצד שלו. בינתיים אין הסכמה. בנוגע לגוים זה אותו ענין, כמדומני – כמה הדגש הוא על שבע מצות בני נח עם 'הבלעה' של יסודות אחרים שהגוים אוהבים, וכמה נותנים מקום לשיטה שלהם אבל בדגם 'משופר' ו'מוכשר'.

ב) לגבי יסודות הלימוד, לא אמרתי שיצאת נגד חז"ל. התכוונתי שהשימוש הרחב במקורות חוץ חז"ליים, או פרשנות קונספירטיווית לדברי חז"ל, ובעיקר – מה שמטריף את דעתי הלא-מוצלחת-מאד גם ככה – השימוש הכביר בגימטריאות, לא בטוח שעונה על דרכי הלימוד "כפשוט". זה היה ספק, לא בקורת. אני, למשל, כמעט לא מצליח לסנן בספר שלך בין עובדות, טיעונים, ספוקלציות וגימטריאות, ולכן מאד קשה לי לקרוא אותו. אני מניח שאני לא היחיד.

ג) ומכאן לרבנים: לדעתי גם רוב הרבנים בקושי הצליחו לקרוא את הספר, ומן הסתם אחרי ששברו את הראש על כמה עמודים התייאשו. להגיד שספר נכתב על ידי איש חכם, או שהוא עמוק, (אמירות שגם אני הייתי חותם עליהן), זה לא הסכמה לספר. שתיקה כהודאה ודאי אין כאן, אצל אף אחד, בפרט שאני מניח שרק ממבט על התמונה בחוץ וקריאת שם הספר בחוץ רוב הרבנים לא לקחו את הספר ברצינות. גם אני לא יוצא עם קריאת גוואלד, בעיקר בגלל שאני מכיר אותך ויודע שמטרותיך טובות, אבל מכאן ועד להסכמה רבתי עד לדחיפת מהלך בנידון יש דרך ארוכה.

ד) לגבי ה'הפכפכות' של הרב, אני אכתוב משהו שאמרתי בזמנו ביעוץ לזוג נשוי, בו האשה טענה שבעלה לא רוצה להבטיח, וכשהוא מבטיח הוא לא עומד בסיכומים. הסברתי לה שהיא לא רוצה שהוא יבטיח ויעמוד כאדם הגון, אלא היא רוצה להשתמש בזה ככלי נגדו – לשגע אותו עד שיבטיח משהו, ואז להרגיש שכבר 'כבשה עמדה' שממנה תלחץ עליו ותכריח אותו לקיים. מי שרוצה לקבל תשובות אמינות ויציבות שלא ינסה להכריח את העומד מולו לתת דווקא את התשובה שהוא רוצה. איני יודע מה קרה בשיחות בעל פה ביניכם, אבל כל המכתבים מהרב אליך שראיתי היו בכיוון אחד מובהק – אהבה, חיבה, הדרכה שהדברים עוד צריכים בירור והצעה שתשאיר את זה לידים אחרות. גם על שיחות בעל פה שמעתי מהרב שאתה 'לוחץ' וכו' וכו', וגם ראיתי זאת בעיני, ולקחת משפט שבן אדם אומר בשביל לסיים שיחה שמשגעת אותו ודוחקת אותו אל הקיר ולבנות עליו, זו טעות ביחסי אנוש. אני לא אומר שהרב חף מטעויות בהקשר הזה, אבל אני מסב את תשומת לבך לנקודה הזאת, שחוזרת שוב ושוב. כשהרב כותב לך משהו זה נקי ממנו, בשיקול דעת וכו', וזה מה שהוא באמת חושב. כשאתה 'סוחט' אותו בשיחה לומר משהו, זה לא רלוונטי באמת, וזה יתוקן במכתב שהוא יכתוב למחרת.

ה) ובאופן כללי, מה שעלה לי תוך כדי קריאה: אתה מנסה לתקן עוול היסטורי מסוים, אחד מיני רבים כנראה, שגם הרב מסכים שיתכן שיש בו עוול (דק הרבה יותר ממה שאתה מדבר עליו). אבל, וכאן יש הבדל גדול, הרב לא חושב שמתקנים אותו בהחזרת הגלגל אחורה, אלא בצורה הרבה יותר עדינה (כמו כל מושג התיקון בקבלה וחסידות, שמאורע חוזר שוב ונתקן). יסודות מבוררים של הנצרות חזרו ליהדות דרך צדיקים שונים –  כפי שהרב ציין במכתבו – וכך יש שיפוט מחודש. מה שאתה רוצה לעשות בגדול, הרב מוכן לעשות בהרבה יותר קטן ומבוקר, כדי לא לחזור על טעויות גדולות נוספות או לעשות חדשות. במובן מסוים, עצם ההסכמה של הרב – וכפי שציינת, לא רק שלו – לקבל את המהלכים שלך בלי לצעוק 'גוואלד', 'מסיון' וכו' (כפי שלא מעטים נוטים לעשות באופן מידי), ולהחשיב אותך תלמיד אהוב ויקר עד מאד (גם ב'מלחמות' נגד תלמידים אחרים), הם בגדר תיקון של "דחיה בשתי ידים" בדורות קודמים, ואני מרשה לעצמי להניח שכך זה גם בעיני הרב. וכמו בסעיף הראשון, לחשוב שרק בדרך שלך יבוא תיקון זה התבצרות בעמדה שלך שמאפשרת גם לרב להתבצר בשלו. אבל, בין כך ובין כך, בדינמיקה הזאת שביניכם – גם אם יכלה להיות מתוקנת ממנה – יש כבר תיקון גדול לכל הסוגיא.

                              בשורות טובות

                                                באהבה ובשמחה

                                                                    המשתזף בצל גללי החמור

בע"ה

   ועוד תוספת למכתב הקודם. קראתי-רפרפתי כעת עד קרוב לאמצע הספר. בפרק הראשון ממש הרגשתי שאכן הכל נלעס ונעשה יותר ויותר מובן (גם אם יש על זה השגות, אפשר לזהות מה כתוב ולנסח מה משיגים על זה), אבל בפרקים השני נהיה יותר קשה ובשלישי בלתי נסבל מבחינת היכולת שלי. ברור שהחזיר צריך עוד להעלות הרבה גרה. רק לדוגמה, אם הפרק על תיקון הנצרות היה כתוב הרבה הרבה יותר תמציתי, שבכל אחד יש היגד ברור –  הנוצרים חושבים ככה, הם טועים בככה, התיקון של זה הוא ככה – היה לזה הרבה יותר סיכוי. כל שאר החומר שבפנים שייך להערות שוליים, כמו שכבר העברת הרבה. אני יותר ויותר מבין גם את מה שהרב אמר על תהו ותיקון וגם את מה שאתה מדבר על העלאת גרה. העלה והצלח...

בס"ד

בקר טוב!

   ראשית כל, אני שמח שהתחלת לקרוא בספר. אך תן לי ליעץ לך: זה בשום פנים ואופן לא ספר שאפשר ל"רפרף" בו {למרות שכתב אותו "פרפר" (= חמור בן חמור). מושג שמיצג במדע את הסדר שמסתתר בתהו}. זה ספר, שאם לא תקרא אותו בעיון גדול מהתחלה עד הסוף – חבל על הזמן. ואם תקרא אותו בעיון, תוכל באמת לומר ש"חבל על הזמן" (= קבצן). כל ההערות מאד חשובות, לפעמים יותר מגוף הספר, ובודאי, שאין לדלג על שום גימטריא – זהו חלק מהתוכן. והיות, שאני לא כל כך סומך על איך שאתה קורא את הספר – בו ואומר לך ווארט, שלקוח מפרשת שבוע שעבר, מאותו יום ספציפי (רביעי) שבו נפגשתי עם הרב {ראה תאריכי קץ בע' 106}.

   כאשר רבקה רואה את יצחק לראשונה, היא נופלת מעל הגמל (לפני שנאמר לה שהוא "אדני"). מה גרם לרבקה {שקשורה ליעקב. ראה באור בע' 104 (בספר ימ"ח שמו).} לאבד את "שווי המשקל" שלה? כל הפרשנים הרי נלאו מלמצוא פרוש סביר בענין. וזהו הפרוש האמיתי: אין זאת, אלא שראתה את ישו (= האיש). ולכן השאלה הקשה, מתוך זלזול: "מי האיש הלזה" {= מי המשיח = "כבד לב פרעה". והשוה עם "בעל החלמות הלזה" (= אברהם + יצחק + יעקב – אותו מספר אותיות). "החלמות" = יצחק גינזבורג. חלמות = מלירדר = "אריאל אריאל". "הלזה" = יעקב במס' סדורי}. אבל בסופו של דבר, כשנאמר לה מי הוא – נתרצתה, והם חיו בעושר ואושר... ויש לציין, שאפילו לבן הארמי {כנגד רבינו – ה"סוס לבן" (= יצחק). לבן התגלגל בבלעם. וראה פסוק: "וילך בלעם (= יצחק) (אריאל =) עם בלק (שחור בלעז)". בלק בן צפור = "(אל נא) תמנע (מהלך אלי)" = תמנע = מנע ת' = איפרא הורמיז = פרפר = רפרף = חמור בן חמור = אריאל כהן אלורו.} הבין כי "מי-ה-ו-ה יצא הדבר" (= 2 מליון דולר). ולפני כן, אפילו הבין בנוגע לאליעזר (= כהן אלורו) {ראה פסוק "מצאתי (ספר =) שם: ואשלחה לאליעזר לאריאל" – עם הר"ת "שלום" (= מליון דולר)}, שהוא "ברוך י-ה-ו-ה" (= חמור)! וכי, בין מי למי הנני מנסה לשדך (תפקיד הכהן) כאן? כלום, אין אתם חיים עם הזמן?                                                                           

                                   תמשיך לקרוא, ותספר לי חוויות, אריאל

בע"ה

   בקר מצוין. קודם כל, זו לא פעם ראשונה שהתחלתי לקרוא בספר... אבל לגבי הפעם: עברתי לרפרף מאותו רגע שבו הפסקתי להבין, וחשבתי שאם אקרא מהר את המשפטים אגיע בסוף לטיעון בעצמו, ולא עלתה בידי. אגב, אחרי שכתבתי לך המשכתי לקרוא מהסוף... המסקנות לא השתנו בכלל, ולהיפך. יש שם דברים יקרים מזהב ומפז, מתוקים מדבש ונופת צופים, אבל עדיין צריכים הרבה העלאת גרה בשביל שיוכלו לעשות איתם משהו סביר. ספר של הרב יהיה 'העלאת גרה' מסוג אחר לגמרי, אם אתה ממשיך ללעוס – יש עוד הרבה עבודה, אבל עבודה ברוכה. אגב, גם אני נופל כאן בשאלה האם מה שאני אומר הוא אמת או שאני דוחה בקש, ובמובן מסוים השאלה תלויה בך – אם התהליך ימשיך עד הסוף, אני אומר אמת, אבל אם אני לא בטוח ומאמין שהוא יכול להמשיך, אז אני דוחה בקש.

             
                                               בשורות טובות.

בס"ד

   רק עכשיו נתקלתי במכתבך הקדם. הנני מתנצל.

   ובנוגע לדרך איך לברר את ה"נצרות" (= שני מיליון דולר): החדוש העיקרי בספר זה, הוא תורת השקר. ומי צריך את תורת השקר? ובכן, כפי שהנסיון מלמד: אם אבוא ואומר לגוי, הנך טועה פה, והנך טועה שם – הוא לא יקבל דברי, וזה פשוט. לעומת זאת, אם אומר ש-2 + 2 זה באמת 5, רק מה – תן לי להסביר לך לעומק כיצד – אין שום סיבה שלא יקבל את דברי. ואז גם יקבל כלים לתורה שלו שמקורה כאמור בעולם העקודים (ללא כלים). וזו הדרך הפתלתלה שהשתמשתי בה. וצריך להסתכל כמה צעדים קדימה על מנת להבין את זאת.

   לעומת זאת, בדרך שבה הרב נוקט – כמה השגים יש? ש-100 אנשים יקפידו לא לקנות מלפפונים מערבים? הרב נחשב בעיני הצבור החילוני פושע וגזען {אני מצטט מתוך מודעה ברחוב, כפי שמישהו רשם תחת תמונתו}. אם למדת פרק בהלכות תהו, עליך לדעת כי, בשביל לפרוץ החוצה – לא נחוץ עולם התקון, לא הממסד הרבני ולא יעקב. מה שנחוץ זה "קו תהו". ובשביל להבין זאת, הנני מתבונן בנושא הזה כל חיי – כאומן. אז כל אחד, כבודו במקומו מונח, ולכל אחד יש את התפקיד שלו בענין. עשו הוא ה"פורץ" (= עשו). ויעקב אמור לקבל ממנו את המלכות {"עתיד חזיר שיחזיר עטרה לבעליה"}. אם הייתי דורש לעצמי את המלכות – היית יכול לטעון, שאתה מעדיף את המלכות של הרב. אך אין זה כך. אני רק דורש "שטיח אדום" (= 2 מליון דולר) בשביל מי שיבוא אחרי.

   והיות שבכל זאת "אין מלכות נוגעת בחברתה וכו'": ה"שני מליון" (= מלכות) שהנני מבקש, הם לצרך "מלכות דתהו", לזמן קצר בלבד – מלכות של "רוק אנד רול", ולא יותר מזה. {אם הגעת כבר לסוד המפתחות והצלב: המפתח של "מנחם מענדל" (= רוק כבד) למשיח זה "רוק". היות שאינני רואה את הרבי כנגן רוק, בזמן הקרוב – הנני השליח שלו לענין.} וזאת כאמור בבחי' "קליפה קודמת לפרי" – פורים (= חמור לבן) לפני פסח (משיח שבא עם "ענני שמיא") – חמור לפני סוס – קריקטורה של גאולה לפני הגאולה האמתית. וכי, אתה באמת חושב שאני רואה את עצמי מתאים להנהיג את העולם בדרך אחרת?

   אז, איני חולק על הדברים הטובים שהרב רוצה לעשות. אלא מה? העתוי הוא לא נכון: קודם עשו ואחר כך ישמעאל. שנאמר: "נעשה ונשמע".

   ואם הרב יעמוד מאחורי, יש בזאת גבורה, וזכות אין סופית, לצורך אותה פריצת דרך. אז אל תחליפו את היוצרות. קדם "עגלות" (גללים של חמור), ואחר כך סוסים (יעקב שנוסע בהם). ואם ה"סוסים" (= שני מליון דולר – כנגד פרעה, הוא יעקב) תומכים בחמור – הקדמנו גם את ה"סוסים" לעגלה.

                                                                                                     תתבשם מהגללים, אריאל.

בע"ה

   בקצרצרה: לגבי חזונות הגאולה, לא חשבתי שאתה מתיימר להיות משיח בן דוד (את זה הבנתי מהספר די טוב...), כל מה שאמרתי שלהגיד שכל השאר זה דמיונות לא מוצא ח"ן בעיני (אגב, אם לא תמצא מהר גם לי איזה תפקיד – פרעוש, שזה פרעה-קטן שקופץ על הפרד, או משהו כזה – אני אפרוש מהדיון...).
לגבי תורת התהו, כמדובר כמה פעמים, הדבר בעצמו הפלא ופלא, ותורת השקר היא דבר שמח מאד, אלא שלאו כל מוחא סביל דא באופן בו זה מוגש, ועל זה הערתי. יתכן שהדרך האמיתית יותר היא לא שהרב יעשה בירור מלמעלה – יכתוב ספר שלו – אלא שאתה תעלה את הדברים. אלא שאז, כפי שכבר כתבתי, יש עוד דרך ארוכה, וה' הטוב יקצר... אני לא אומר את זה ברמה העקרונית, ברמה התוכנית, ברמה הקבלית – אני מדבר ברמה הכי פשוטה, שיהיה ספר שאפשר לקרוא אותו ולהגיב אליו. אפשר לומר שאני אומר את זה מנקודת המבט של עורך ספרים (מה שאני עושה בחיים). באמת שיש בספר שלך המון חומר מרתק, והוא בלתי נגיש לחלוטין לרוב האנשים, כולל אני שאני איש די חכם (וגם ענו וצנוע).. (כל זה, אגב, בלי להתייחס לפרק הרפורמי בסוף, שצריך גם בקורת תכנית בשביל שיהיה אפשר ללעוס אותו ולא לירוק מיד החוצה...).                                                                      

                                                             בשורות טובות!

בס"ד

לאיתיאל, מה נשמע?

   התחלתי לערוך את כל ההתכתבות בינינו בצורה מסודרת, שיהיה לך קל להראות את זה לרב. תוך כדי קריאת אחד המכתבים שלך מחדש, גיליתי משפט שמשום מה, עיני לא נפלו עליו:

   הפדיון יהיה בשני מליון, והספר יהיה הקדמה למשפט חוזר (אם לא תמצאו שהוא כבר ממלא את התפקיד של משפט חוזר), ומשם יהיה אפשר להתקדם.

   לא בקשתי יותר מזאת! שהפדיון יעשה קבל עם ועולם – אולי אפילו בהתוועדות י"ט כסלו!

לאחר מכן, אתן לרב מליון דולר על מנת שיכתוב את ספרו על הנושא (לא במקום המשפט), ולאחר מכן משפט חוזר. לי נשמע מספק.

                                              תבדוק עם כבוד הרב אם הסכמנו.

בס"ד

   מה נשמע?

   נתקלתי הרגע במכתבך האחרון. אני חייב להודות כי לא איש ספרים אנכי, ואף פעם לא הייתי. מסיבה זו קראתי לספרי במתכונתו הראשונה "צפור מדברת חן": כאשר "צפור" (= עשו) מדברת (במקום יעקב) – אפשר לסלוח לה, גם אם לא מדברת כל כך יפה. ובלי קשר, כמובן שאעשה הכל על מנת שהספר יהיה נגיש לכמה שיותר אנשים. כמובן: יש "רצוי" (= מצוי + כסף) ויש "מצוי". אז בוא נחכה שיהיה לי כסף, ואז אשמח להתיעץ אתך, כיצד ליעל את העסק.

   ובנוגע לאמירתך, שהפרק האחרון הוא רפורמי – אני חושב שהרב יחלוק עליך בענין זה. אם יש כיום דרך חוקית כל שהיא לחבב את התורה ומצותיה על הצבור החילוני – זה רק על ידי מצות "פריקת על". רק כך, אנו מציעים תורה שלמה ומאוזנת לאנשים בוגרים. ורק כך, אנשים בוגרים (אמנם חילוניים) יקבלו אותה. כמו כן, אם יש דרך כל שהיא לאזן את איש ההלכה היהודי, שיהיה גם מחובר לעצמו וגם למציאות – זה רק על ידי תוספת של מצוה זו, שמטעימה אותנו קצת מהחפש שיש לחילוני, ומוציאה אותנו ממצרים של הקדושה.

   תחשוב על כך...                

                      לילה טוב, אריאל.

בע"ה
   ישר כח על הקובץ השלם.

   רק עוד שתי הערות כרגע:

1) גם על הרפורמי, כרגיל, לא אמרתי למחוק אלא לעדן וכו' שגם דוס יוכל להנות מזה. רק לחילונים מגיע?!
2) אם אנחנו כבר עורכים מו"מ לא רשמי, לפני שאני מראה לרב, אז היה נראה לי ששלשת השלבים במשפט שציטטת מהמכתב שלי –

א) פדיון בשני מליון

ב) כתיבת ספר של הרב

ג) משפט חוזר

   הם בסדר של חש-מל-מל, כפשוט למצוי כמוך, והנפקא מינה היא לגבי ה"קבל עם ועולם" של שלב א' (שלא יהיה בבחינת לוחות ראשונות, כמו שהיה בסיבוב הראשון, שנגמר בצליבת אותו האיש ימ"ח שמו). תחשוב על זה.

                     לילה טוב, איתיאל

בס"ד

בקר טוב!

   יש מקום למחשבה. אמנם, מצד אחד, תכלית המליון הוא "פרסומי ניסא" {= שבירה; נסים = כסף; פרסום = ישוע}. אבל מצד שני, קבלת המליון תאפשר לנו להתכונן יותר טוב לאותם "פרסומי ניסא". אבל, לא נראה לי שזה צריך להיות פחות מהתוועדות חגיגית, יותר מהרגיל לכבוד י"ט כסלו (אור לכ' כסלו). כלומר: באותה התוועדות, הכסף ימסר רשמית (אם אמנם נקבל אותו, כפי שהובטח, עד אז), ונצלם זאת, כהכנה. כך אגב, גם נבטיח שלחג הגאולה החסידי תהיה גושפנקא עולמית, בבוא הזמן. מה דעתך?

בס"ד

ו' כסלו תשס"ט

הרב איתיאל גלעדי (= תשלום), מה שלומך?

   הייתי די עסוק לאחרונה, אך בכל זאת, יכולתי "לעכל" את הדברים שדברנו עליהם, ולמרות שהגענו להשג לא מבוטל בינינו, חייב אני לומר, שאינני שבע רצון לגמרי, עדין. הרי, פתחתי "אסטרטגיה" מסויימת למטרה אחת: להביא את המשיח. וכאן, אנו עלולים ח"ו למסמס את כל התהליך. והקונספט הוא כזה: הרב דוחף אותי, על מנת שאני אוכל לדחוף אותו. ככל שהרב "מעלה" אותי יותר גבוה – כך יהיה לי יותר כח לאחר מכן לדחוף אותו חזרה. וכמובן, שכאשר הרב לא נותן שום הסכמה כל שהיא, איננו עונים להגדרה זו.

   אז, עלה בלבי רעיון אחר. וראשית כל, כתגובה לכך שבקשת תפקיד מוגדר – אז קבלת: הנני ממנה אותך בזאת ל"שר טבחים" (= איתיאל גלעדי) של הרב (פרעה דקדושה) – אחד שתפקידו זה "לשחוט פרות קדושות" (רעות וטובות), ולבשל מהן תבשיל.

   ובהקשר זה, עלה על דעתי כך: אתה הוא זה שתערוך את ספרי, ואם תמצא בו דברים שנראים לך לא נכונים, תוכל כמובן להתיעץ עם הרב. ואם הרב ירצה, יוכל להוסיף לספר הערות-השגות משלו. והכל כמובן, מבלי לסתור את העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת הספר: שם הספר, העובדה שאני רואה בישו את משיח בן יוסף (נשמת משיח – יחידה שבנפש), וכו'.

   בתמורה לכך, תקבל לכסך הפרטי רבע מהמליון. רבע מליון דולר נוספים ילכו לכסו הפרטי של הרב על מנת שיכתוב את ספרו בנושא. רבע מליון דולר נוספים ילכו לצורך תרגום הספר לאנגלית (אם הרב ירצה, הוא יוכל להוסיף את הערותיו). והרבע מליון הנותרים ילכו ל"גל עיני". הרב יתן את "חתימתו" על הספר (לאחר גמר עבודתך), והמטרה היא ברורה: שגם כל פרט בעם ישראל יתן את הסכמתו הפרטית, בתשלום, כפי שמבואר ב"הסכמות". בצורה זו נוכל לגייס כמלירד דולר לפחות – כספים שילכו לארגון ה"עגלה" ול"גל עיני", לצורך ההפקות הדרושות לביאת המשיח. כל העבודה חיבת להגמר (כולל הדפסה של הספר) לפני יום העצמאות הבא עלינו לטובה.

   את הכסף נקבל למפרע בכ' כסלו בארוע צנוע שנארגן בינינו, שענינו: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה: וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (שמואל-א' כ"ב, א'-ב'). כלומר: לא נפרסם כלום לתקשורת, אבל לעומת זאת, נספר לחברים, למטרה אחת: להקים את ארגון ה"עגלה" (עם 400 איש), על מנת, שכאשר הספר יצא לאור, נהייה מוכנים עם פיצוץ תקשורתי כראוי: הפקה מוסיקלית ברמה בנלאומית (כולל הקלטות), סרט מצולם באופן מקצועי, ספר מתורגם לאנגלית וכו'. באותו ארוע, הרב יחתום רק על הדברים שסכמנו בינינו: החזרת ישו לעם ישראל + הדברים המפורטים במכתב זה (עדין ללא הסכמה על הספר או על תכנו) + משפט חוזר לישו בשנת תש"ע.

                                                                                             תאמר לי מה דעתך, אריאל.

   מהרב משה גנות (העורך של ספרי הרב באנגלית), לאחר שקרא את המכתב האחרון לרב איתיאל:

אריאל, למה אתה משנה את הסיכום של איתיאל???

בס"ד

למשה גנות, שלום!

   איך אמר ישו? "לא באתי להפר כי אם למלאות". השארתי את הסכום הקדם, והוספתי לו כמה שפורים לטובת הענין – שנצליח. דרך אגב: משה גנות = "הצלחה מטאורית". אם לא תהיה שום הסכמה של הרב (אפילו עם הסתייגויות) – לא תהיה דוגמה אישית ליהדות האורתודוכסית (וכפי שאנו מכירים אותה, היא זקוקה לזאת). והרי, גם אותם ברצוננו לגאול. ואני מדבר על הסכמה רק לאחר שהספר עבר עריכה שלמה של איתיאל, בהשגחת הרב.

   ואם גם אתה רוצה תפקיד חשוב ולקבל רבע מליון דולר לכסך הפרטי – אתה יכול לקחת על עצמך את נהול הפרויקט של תרגום הספר לאנגלית. מה דעתך?

   שמי משה גנוט, נא מצא גימטריות לשם זה, לא לעברות המוזר שעשית  לו.
לגבי הסיכום, זה לא מה שאיתיאל מתכוון וגם אני לא יכול להמליץ על עריכת הספר שלך.
באהבה עמוקה,
משה גנוט!

בס"ד

   סליחה על הטעות.

משה גנוט (= 413) = "כבד לב (= חן) פרעה" = "מי האיש (= ישו) הלזה"? = מי המשיח?

   בשום פנים ואפן, אינני מצליח להבין, מה מפריע לך כל כך שאיתיאל יערוך לי את ספרי {על מנת להקל על הרב לתת הסכמה (עם הסתיגויות) לאחר מכן}?

איתיאל הציע שהרב יכתוב ספר חדש שמבוסס על הרעיונות בספר שלך, אבל לא להתחיל מהספר שלך. תודה על הגימטריאות.

בס"ד

   משה, אני חושב לפי התשובות שלך, שלא קראת את המכתבים בעיון.

   לא שללתי את זה שהרב יכתוב ספר משלו. ואפילו נדבתי להשיג לו כסף רב לצורך הענין. והספר שיכתוב, בכלל לא אמור להיות מבוסס על רעיונות בספר שלי. לאו דוקא. והצעתי בענין בעינה עומדת.

   היות, שלפי הבנתי, הספר שלי מאד חשוב למה שנקרא "פריצת הדרך", או "שבירת הקרח", לביאת המשיח – בפרט לראש החילוני; והיות שאיתיאל התלונן על כך שספרי לא מספיק קרי ומובן (גם לדתיים); והיות שהתלונן על כך, שגם הוא רוצה איזה תפקיד רשמי להבאת הגאולה (בתוך מערכת הסוסים והחמורים שלי – להקרא "פרעוש" וכדומה): לכן, הצעתי לו כסף רב על מנת שישפר את הספר, על מנת שגם יעמוד בסטנדרטים של הרב.

  בצורה זו, המליון דולר שנדבתי במתנה גמורה ל"גל עיני", ישמש גם את האיטרסים שלי להבאת המשיח, וממילא גם את האינטרסים של הרב. אם אני אצליח בעזרת המינוף של הרב – גם הוא יצליח בעזרת המינוף שלי, שיבוא לאחר מכן: יהיה לי יותר כח, להפנות את תשומת הלב הצבורית העולמית אליו. זו התכנית הכללית כפי שראיתי אותה לפני 20 שנה (למרות חוסר הבשלות שלי אליה אז), וכפי שאני רואה אותה היום. כל נסיון לקצץ את כנפי, יפגע בסופו של דבר רק בסכויי ההצלחה של הרב בעצמו. ולא אתביש לומר כי, סדר העדיפויות של הרב אמור להיות ענין הצלחתי, כמה שיותר – אני באופן אישי. ואני לא מתחרה עם הרב בשום ענין. אך פורים זה פורים ופסח זה פסח, ואי אפשר להפוך את הסדרים.

   אולי בשבילך, אני סתם קוריוז, ויש לך ענינים יותר חשובים לעסוק בהם. אם כך פני הדברים, לא אטריד אותך יותר ב"דמיונות" שלי. אך אם "ביאת המשיח" (= תשלום = שלמות) באמת חשובה לך, וחשוב לך להוציא את הרב ואת כל עם ישראל מה"דשדוש" שנמצא בו – תתיחס ברצינות להצעותי. אתה יודע איך עשו אמר ליעקב: "נסעה ונלכה ואלכה (= משיח) לנגדך". ותראה מה זה הנמכת צפיות מיעקב: בתחלה "נסעה" – שנינו ומהר. לאחר מכן, "נלכה" – שנינו, אבל יותר לאט. ולבסוף, "אלכה" – לא צריך אותך, בלי טובות. אז כמובן שזקוקים לכל ג' הבחינות על מנת שנקבל "משיח". השאלה, על מה הדגש. לאחר כ' כסלו עוד שבועים, אם לא יסגר הסכם בין יעקב ועשו – אפנה לדרכי, ויהיה חבל מאד אם ישאר רק "אלכה", במקום "טובים השנים מן האחד" (= משיח בן דוד-יוסף = חן x 10).

   לא קבלתי התיחסות ממך למה שהצעתי לך באפן אישי. מקוה לקבל ממך תשובה יותר מפורטת, אריאל.

חזרה לרב איתיאל:

בע"ה

שלום וברכה לאריאל,

   גם אני עסוק מאד, כפי שציינתי לך, ולכן התגובה קצת קצרה.

   בעצם, אני לא מגיב לעצם הענין, אלא 'מתבשל' קצת יותר – ומשתף אותך – בהצעה הקודמת שלי. אחר כך אולי גם אתייחס יותר לדבריך בהצעה האחרונה, בע"ה.

   הרעיון שלי, של סדר של הכנעה-הבדלה-המתקה נועד (כמו שהסדר הזה נועד תמיד) לגרום לכך שתהליך ילך באופן מתוקן ובלי שבירת הכלים או יניקה לחיצונים. באופן ספציפי, בעיני, יש כאן גם התמודדות עם 'עכבות' אפשריות מצד הרב וגם מבחן מעשי לעצם השיטה שלך. התכנית היא, כפי שהזכרתי, להתחיל ב'פדיון נפש' לאותו האיש באופן של "חש", בשקט ובפורום מצומצם (אם להיות משעשע, אני חשבתי על סעודה שישתתפו בה י"ב אנשים, אולי חוץ מהפודה והכהן) – בלי שום סיכומים והתחיבויות פומביות מעבר להחלטה ש'לוקחים אחריות' על אותה נשמה ומתמודדים שוב עם הענין – ואחר כך עוברים לספר של הרב בנושא (אפשר לפרט בחוזה מה הוא יכלול, משהו כמו התייחסות הסטורית לאותו האיש ולייסוד הנצרות, עיון מחודש בדברי חז"ל בנושא – כולל הבקורת-העצמית שלהם בנידון – ואחר כך בירור של יסודות מסוימים בנצרות כפי שעשו גדולי החסידות במשך הדורות והמשך של כך, כדי לייצר "חזיר כשר" בהכשר של הרב...), שהוא הבדלה תורנית בעיני הרב, ורק לבסוף מגיעים להתמודדות פומבית של משפט חוזר בבחינת המתקה. באופן הזה, הרב הולך צעד-צעד 'על בטוח' – המהלך הראשון הוא 'סודי', השני הוא מבוקר לחלוטין על ידו, ורק בשלישי יש 'יציאה לאור' משמעותית יותר. זה מצד הרב.

   אבל, כמו שאמרתי, יש כאן גם מבחן לדברים שלך: אם אכן ה'פדיון' המדובר הוא התיקון הרוחני לענין –  בלי להתייחס למכלול כולו, עדיין – הרי שהדבר הזה ישליך ודאי על ההבדלה בספר, שתטה יותר לכף זכות וכו'. ואם אכן ה'פדיון' הצליח, והספר בירר דברים לעומק עם נטיה לכף זכות, ודאי תהיה לכך השפעה מרובה על המשפט החוזר. לאידך, אם ה'פדיון' איננו אמיתי, יש סיכוי שהבירור יהיה מחמיר וכו' – כלומר, הצמיחה כאן בסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה היא אפשרות אמיתית של שיפור ותיקון, כשקפיצה מראש להמתקה פומבית תשאיר את כל הסיגים והטעם המר ותגרום ל'פיצוץ' של כל הענין.

   עד כאן, התוספת שלי לרעיון שלי. אם אני מבין נכון, הציפיה שלך ל'הסכמה' צריכה לבוא – במבנה הזה –  בין השלב השני לשלישי (או בין הראשון לשני) – אני צודק? אם אני טועה, ודי לך בכך שהיא תבוא רק אחרי המשפט החוזר, יהיה יותר קל 'לבלוע' את זה. אבל אם אני צודק, צריך לחשוב כאן על נוסחה אפשרית ומתוקנת מבחינת הרב. לי אין ממש רעיון כרגע, וברור לי שאי אפשר לדלג על השלב השני – בירור 'עצמאי' של הרב. אפשר אולי להציע שאתה תעבור על הספר של הרב לפני ההוצאה ותעיר את הערותיך, כך שהרב יתייחס – שוב, מעבר להשראה הכללית של ה"ימח שמו" – גם אליהן. אפשרות שניה, שאני מטיל בה יותר ספק, שאם אחרי שהספר של הרב יצא לא תהיה עדיין שבע רצון ותרגיש צורך (הגיוני) להוציא את הספר שלך – לא עם מחלוקות מהותיות, אלא עם 'לבוש אחר' ו'כיוון אחר' של הדברים – תכין מהדורה, שתהיה ודאי יותר 'מסודרת' ו'מנוסחת', בעיקר אם תתבסס על ותגיב אל הספר של הרב (שבטח יהיה יותר ב"כלים דתיקון", אני מקוה), ואז אולי תוכלו להגיע ל"עמק השוה" בענין הספר הזה. אתה כמובן מוזמן להציע עוד אפשרויות, זה מה שעלה בדעתי כרגע.

   בהצלחה בכל,

                  שר הטבחים (בלית ברירה אני אתחיל לקרוא לעצמי איתיאל הגלעדי, כי שר טבחים בלי ה' לא מוצא חן בעיני...).

בס"ד

י"א כסלו, תשס"ט

   ברוך השם שיש לך חוש הומור. ואם כך, עליך להבין את הצורך בצורת הבטוי שלי (עם מליון חמורים וכו'), אם ברצוני להגיע לאותו סוג של "קהל", שמשם אני בא: "פריקים" ללא תקנה. ולאותם אנשים, רצוי מאד שיראו את ה"חמור" שרוכב על ה"סוס" – בבחי' "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". תתבונן טוב בתמונה זו (איך שהחמור מחייך וכו'), ותתחיל לרדת לעומק הענין. זה יהיה ה"היכונו לביאת המשיח" שלי – בראש כל חוצות. והסיסמה תהיה 2 אזני חמור – בחי' 2 מליון דולר (= "פקד יפקד"). לכן: הרב ימשיך לעסוק ב"תקון", ואני אמשיך לעסוק ב"תהו". ובזמן שאני אצא לאויר העולם – הרב להפך: הוא יסתגר בד' אמותיו, יכתוב את ספרו על ישו {אני למשל, הייתי ממליץ לו לכתוב ספר על ה"שתי וערב" (= תיש וערב) ברמ"ב אופנים...}, עד שיתמלא ב"מהות" של המשיח. וכשזה יקרה, הוא יצא לאויר העולם, ואני אחזור להיות ב"צל". זה הסדר.

   ועל מנת שלא תצא מכשלה תחת ידי – היה עדיף שהרב ישתף אתי פעולה על מנת לשפר את הספר (שלי) עד כמה שניתן. וכונתי לשפור במה שהוא: תהו. ולצרך זה, בקשתי את עזרתך, וגם את עזרתו של משה גנוט – שידאג שהספר יתורגם לאנגלית כראוי. ככל שהספר יראה יותר טוב, ויצליח יותר – כך גם תעלה קרנו של הרב, שממנו "גנבתי" את כל החומר הנ"ל. וכפי שאמר לבן: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא...". וקראנו בפרשת השבוע שעבר על ה"ברית" (= משיח + חמור = יצחק + ימ"ח שמו) שכרתו ביניהם. וכפי שקראו לה:

"יגר שהדותא" + גלעד = מיליון דולר – בחי' "עצת שלום" (= חמור בן חמור + מליון דולר = שלום), כמבואר.

   אני בעד דואליות – שני יצרים, שכל אחד פועל בקטע האישי שלו. ואיני רואה את עצמי כאחד שמכופף את עצמו לחלוטין לטעמו האישי של הרב. ש"על טעם ועל ריח, אין מה להתוכח" (= "שמע ישראל י-ה-ו-ה א-להינו י-ה-ו-ה אחד"). {תוספת מאוחרת: הידעת שחוש הטעם של ה"פרפר" (= חמור בן חמור) נמצא ברגליו?}

   ואני בהחלט מוכן לקחת על עצמי שתיקה תקשורתית של כמה חדשים (עד ב' באייר תשס"ט) – בחי' "ויתאפק יוסף" – למטרה אחת: להכין את עצמי עם האמצעים החדשים שיעמדו לרשותי בע"ה, לצורך ההפקות הנדרשות. ותאמין לי, יש לי הרבה עבודה בענין: סרט; תקליט; הכנה של מופע רוק, כפי שהעולם עוד לא ראה; הקמת ארגון ה"עגלה"; הקמת משרד פרסום שיטפל בכל ההפקות, ועוד ענינים רבים. וגולת הכותרת של כל הענינים הנ"ל – הספר שלי שיצא לאור, בעטיפה קשה, ועם חתימתו של הרב עליו – עם כל ההסתיגויות שירצה.

   ואיך אומר הרבי? והעיקר – "תכף ומיד (= חמור בן חמור) (סוס + חמור =) ממש"!

בס"ד

   לרב איתיאל, שבוע טוב!

   אני מבין שתפסת "פגור" בענינים שלך, ואתה מאד עסוק. מאידך גיסא, דברנו גם על "עיקר" לעומת "טפל". בכ' כסלו, יום רביעי השבוע, יפוג תוקפו של הזמן שעומד לרשותנו, לפגישה, ולהסכמה. האם אתה מודע ל"בעיה"?

   בי"ט כסלו תהיה לרב התוועדות ביצהר {= מאה רבואים = שה. כזכור: "וכל פטר חמור תפדה בשה". ישו נקרא "שה", בברית החדשה}. האם הרב מתכונן להפגש אתי, ביום זה או למחרתו? אני לא אנסה ליצור קשר ישיר עם הרב, היות ובפגישתנו האחרונה, הרגשתי מבוזה, בלשון המעטה. הרב קבל אותי בביתו בעמידה (לאחר ה-7 ברכות), כאילו לומר: תתחפף כבר.

   שבועיים לא שמעתי ממך כלום, וברצוני לדעת היכן אנו עומדים. יצאנו מפרשת "וישלח" – המפגש בין יעקב ועשו – ונכנסנו לפרשת "וישב" – הפרשה של מכירת יוסף. האם לקראת זאת אנו צועדים (כפשוטו), ח"ו? הרבה תלוי על הכף. המדינה נמצאת בשנת ה"בחן" שלה (כבר שנתיים באחור), וכן כלנו.

   במדה ולא נגיע להסכמה עד כ' כסלו, אנתק קשר. כמו כן, אמשוך את ידי מתמיכתי ברב לצרך השגת המליונים. להבא, הוא יצטרך לחפש אותי ב"פיג'מה" (= 2 מליון) "באמצע הלילה".

   אני מצפה לתשובה מהירה, ומקוה שהנני סתם "מתפרץ לדלת פתוחה".

                                                                                              שבוע טוב!

בע"ה
שבוע טוב לרב אריאל (מדה כנגד מדה...)!

   לא שמעת ממני שבועיים? כתבתי מכתב בשבוע שעבר, לדעתי, אבל אולי אני בכזה טירוף שאני כבר לא מחשב

את הזמנים.

   בכל אופן, לאור מכתבך האחרון הרגשתי קצת שהקלפים של מה שהתקדמנו עד כה נטרפו, ולא ידעתי איך להתקדם. נדמה לי שלא אכפת לי לשלוח את ההתכתבות שלנו לרב, אבל אני באמת מרגיש ששוב התרחקנו מעמק השוה, ולשלוח לרב דבר לא בשל לא יקדם את הענין. נקודת המחלוקת, אם אני מבין נכון, זה מי יוציא את הספר (לא שהוצאת ספר של הרב שוללת ספר שלך, אבל השאלה מי יוציא את הספר עם ההסכמה של הרב בכל הנושא הזה), ואני לא מרגיש – על בסיס החומר הקיים – שאני יכול להציע משהו אחר ממה שהצעתי, שהרב יוציא את הספר וכו' (עיין בהצעות החש-מל-מל הקודמות).

   אפשרות אחרת – שהיא לאו דווקא אפשרות גרועה – היא עדיין לבשל מחדש את הספר שלך, כך שהפרקים המאוחרים יותר ידמו לפרק הראשון מבחינת סגנון העריכה. במצב הנוכחי, אפילו אם הייתי רוצה לערוך את הספר ולשפר אותו על פי טעמי (השנוי במחלוקת, מן הסתם), לא הייתי מסוגל – אני פשוט מפסיק להבין אותו משלב מסוים. הדבר הזה אני מניח שייקח עוד זמן – כפי שלהגיע למהדורה הנוכחית לקח זמן – ואם זה הכיוון, אז ה' יעזור לנו.

   לגבי שאלת מי פונה למי, ומי משיג כספים למי, ומי לובש פיג'מה – קטונתי. בזמנו, אם אתה זוכר, התניתי את כל המעורבות שלי בענין בכך שלא יהיו 'איומים', וברוך ה' בזמן האחרון זה הלך מצוין. אם רוצים להמשיך – יפי. אם לא – גם בסדר. להתאיים זה ממש לא מתאים לי, בעוונותי, אז הפעם אני מגיב כדי להסביר למה להבא לא אגיב לחלקים האלה של המכתב.

                                                 שבוע טוב ומלא אור! בשורות טובות בכל!

בס"ד

שבוע {= 2 מליון דולר – עדכון מאוחר} טוב!

   אני שמח שהפעם, חזרת אלי בזריזות. אני לא דוחק בזמן, רק משום יצר הפזיזות ששייך לבני עולם התהו. כידוע לך, זה נושא שאני עובד עליו משנת תשד"ם. אז, הספקתי קצת לחשל את יצר הסבלנות שלי. אך מה לעשות, שעל פי תורה, כפי שאני מבין זאת, כלו כל הקצים. ואני גם לא אוהב להיות נודניק. אז אם לא רוצים לבוא אתי ל"עמק השוה" – אלך לדרכי, וזה הדבר היחידי ש"איימתי" בו.

   והיות שממילא, אני מטיל ספק בטיב המצוה שהרב מקיים, כאשר אני הוא זה שצריך להביא את הכסף {כפי שאמר לי בטלפון נעם לבנת: תזהר שזה לא יהיה ח"ו "הרע כסא לטוב"} – החלטתי גם להסיר את אחריותי בנדון {אחריות שלקחתי על עצמי, רק משום שהרב אמר לי, כי אם אשיג לו את הכסף, הוא ישקול את הצעתי מחדש}, במדה ובאמת לא נגיע להתקדמות נכרת, עד לתאריך היעד. וכשאמרתי שהרב יצטרך לחפש אחרי ב"פיג'מה" – זו היתה רק עוד הזדמנות בשבילי להראות לו את הגימטריא המופלאה הזו: פיג'מה = 2 מליון. וגם זה "מלבוש" (= 2 מליון דולר). שנאמר: "כי תראה ערם וכסיתו". {ערום = ישו. "כסיתו" = שני מליון.}

   אומר עוד פעם: הספר שלי חייב לצאת לאור, עם החתימה של הרב עליו, על אותו הסכם שלא יהיה, שאליו נגיע, בע"ה. וזה לא קשור לרצון של הרב להוציא ספר. הוא יכול לכתוב כמה ספרים שהוא רוצה על ישו, ואני אפילו מוכן לעזור לו בכך: 1/2 מליון דולר (1/4 לו ו-1/4 ל"גל עיני"), זה לא הולך ברגל. 1/4 מליון דולר נוספים, מיועדים לך, על מנת להוציא את המיטב מהספר, ולצרך זה, עלינו גם לעבוד ביחד, על מנת שאסביר לך את מה שלא מובן לך בספר. עוד 1/4 מליון נוספים מיועדים למשה גנוט, על מנת לתרגם את הספר לאנגלית.

   על מנת שתהיה לנו "הצלחה" (= 2 מליון) במעשה ידינו – אם לכתיבת ספר, אם לארגון של משפט חוזר, אם להפצת המעינות ואם לפעילות פוליטית כל שהיא – עלינו ראשית כל לבצע את הפדיון, ורק אז נוכל לומר ש"עמנואל". והפדיון לא תלוי כלל וכלל בברורים שיש לרב לעשות בנושא. "מכרנו" יהודי לגוי, ועלינו להחזירו הביתה, ללא שום שיכות לשאלה אם היה חיב או זכאי. {לשיטתי, שניהם: חיב + זכאי = חן.}

   אני חושב שהבהרתי את עמדתי די ברור. ועל זאת, עלינו להפגש בכ' כסלו, ולחתום חוזה, בע"ה. לפחות, לקבוע כעת פגישה עם הרב, אתך ועם משה גנוט. אם ח"ו, לא נגיע ל"עמק (ישו =) השוה" – נוכל לפחות לומר לעצמנו שנסינו, ועשינו את המיטב בנידון, וכל אחד ילך לדרכו, וימשיך את עסוקיו כרגיל.

   בתקוה ש"כ' בכסלו" (= 2 מליון) יהפך ליום גאולה אמיתי לעם ישראל, ונוכל להרים כוסית (= "כסיתו" = שני מליון) לחיים.

                                                                                       מחכה לתשובתך, אריאל.

בע"ה
שוב שבוע טוב ושמח,

   ננסה שוב להבהיר את מה שכתבתי, כי כעת זה נשמע לי פחות רחוק ממה שאתה כתבת. הדבר הראשון שאני ניסיתי לעשות זה הפרדה בין תהליך 'מיסטי' של פדיון נפש, בו תחזור נפשו של אותו האיש לעם ישראל, לבין תהליך הבירור של הנצרות והשיפוט מחדש של אותו האיש. עם זאת, למרות ההפרדה ה'טכנית', לא ביצעתי הפרדה גמורה אלא רק הפכתי את הענין לבן שלושה שלבים. אם עצם סוגית ההפרדה – שבעצם מבטאת את החשיבות של החזרת נשמת אותו האיש בלי 'כל החבילה' – מקובלת עליך, אפשר להתחיל לשחק עם האפשרויות האלה.

   לדוגמה: באופן עקרוני, אפשר לבצע את תהליך הפדיון, ואחריו ללכת על שני ספרים, של הרב ושלך (דבר שודאי לא שללת). הנקודה העיקרית היא כיצד הרב יכול ללכת למהלך כזה בלי שתהיה כאן יניקת החיצונים. 'הסכמה' לספר שלך, על כרעו ועל קרביו, ודאי אינה כלולה בכך. אם אתה רוצה לצרף לספר שלך מכתב ממנו, שאומר שאין הוא מסכים לתוכן אבל הוא כן מסכים לכך שניתן להחזיר את נפשו של אותו האיש לעם ישראל – תוך בירור נוקב של כל דמותו, של מה שהיא מסמלת ושל מה ש'יצא ממנה' – וביחד עם זה לתת לו את האפשרות הכלכלית להביע בצורה מסודרת ושלמה (ולא בהערות על משהו אחר) את דעתו בנידון, אולי הוא יסכים.

   שוב, אני מנסה לתווך כאן – קודם כל ביני לבין עצמי, עוד לפני שאני מדבר עם הרב – עד שנגיע לצורת הסכם שתהיה נסבלת לשני הצדדים. או בכך שהיא תגיע לשביל שהרב יהיה שלם איתו, או שהיא תתן מרווח פעולה מספיק לשני הצדדים, בלי שאחד 'מחייב' את השני או 'מסבך' את השני בפעולותיו, בגשמיות או ברוחניות. כל הבירור הזה בנתיים לא על דעת הרב ולא לעיניו. לדעתי, אגב, כך ההתנהלות הנכונה כשמדובר באנשים רגישים – לא בציניות – שנפגעים משיחה על רגל אחת אחרי שבע ברכות. בינינו השיחה יותר פתוחה ופחות טעונה – הכל לפי המבייש ולפי המתבייש – ואפשר להתקדם בצורה מבוררת ובהירה יותר. כך אני מקוה.

   אגב, קראתי ביום ששי מחקר של ליבס על רבי שמשון אוסטרופלער – משה שלח לי – ושם הוא מציין שהוא עסק רבות בבירור הנצרות (כלומר, במאבק בה, דרך המחשה שלכל דבר יש לעומת זה שמבטל אותו), וממה שהוא מציין ר"ש מאוסטרופליא סבר בבירור כי אותו האיש הוא הלעו"ז של משיח בן יוסף – מה שודאי מחזק את התאוריה שלך בנידון.

                           בתקוה להמשך דיון פורה ושמח, ובהצלחה בכל, איתיאל.

נ"ב: לא הבנתי איפה נעם לבנת עומד בכל הענין, וגם לא הבנתי למה "הרע כסא לטוב" זה ח"ו – יש לזה כל כך הרבה פירושים – כולל את הפירוש שהטוב כסא לרע – שאני לא רואה בזה אפשרות שלילית.

בע"ה
שלום אריאל,

   עברתי כעת שוב על קובץ המכתבים. בסך הכל, נדמה לי שלמרות הכל איננו כה רחוקים מעמק השוה. לכן, תן דעתך על מה שכתבתי בסבלנות ובישוב הדעת וביצירתיות. בלי לחץ, עם כל הלחץ. הנקודה העיקרית היא בעיני ההדרגתיות של השלבים, בלי שהאחרון יאיים על הראון וימנע גם אותו. על פניו, אם נצליח להתמקד שנינו בעבודה על הספר שלך – בלי שום הבטחה להסכמה וכו' וכו', אבל מתוך הנחה שבסוף הדבר יקל על הרב לבחון שוב את הדברים (אולי גם לאור עימות-בירור עם ספר שלו בנושא) – הדבר יתן יותר סיכוי. אם החוזה יהיה הרבה יותר מינורי – אולי זה ילך. ושוב, זה צריך להיות משהו בסגנון של:

(א) פדיון 'חשאי', בשביל עצם החזרת הנשמה לעם ישראל.

(ב) בירור מקיף ודו-כיווני, הרב בספר שלו ואתה ב'בירור' הספר שלך, ואו שזה יגיע לאחדות או שיתפרסם בשני ספרים, בלי שום הבטחה להסכמה וכו' (לכל היותר, שיכנס בפנים מכתב של הרב – שמן הסתם יתנגד לכל התוכן... – שמאשר את עצם החשיבות של בירור מחודש, או משהו מינורי כזה, ואפילו על זה איני בטוח).

(ג) משפט חוזר ובלתי תלוי (גם בלי התחייבות של הרב לדחוף את זה, אלא הסכמה שלו שאם רבנים – שהם 'סבירים' בעיני הרב – יסכימו לענין, גם הוא יביע תמיכה או ישב בהרכב וכו').

   מה דעתך? ושוב, בישוב הדעת ובלי לחץ. אני עדיין מהילדים הרכים והצאן העלות. כשאתה התחלת לעסוק בנושא הייתי בן חמש...                              

                               בשורות טובות, איתיאל.

תאור הענינים כפי שהתגלגלו לאחר מכן:

   אור לכ' כסלו תשס"ט, הייתי בהתוועדות י"ט כסלו של הרב בישוב יצהר. לאחר ההתוועדות, תפסנו כמה דקות עם הרב: איתיאל ואני. הרב אמר, שקשה לו להחליט לגבי הפדיון. ואז לפתע העלה הצעה: לשאול את הרבי (להכניס שאלה לתוך הלקוטי שיחות, ולבדוק מה כתוב שם). תגובתי היתה: מה, עוד לא שאלת את הרבי? אז תשאל אותו, ואני אתקשר אליך מחר לבדוק מה היא תשובתו. למחרת נסעתי לרב (מבלי לתאם פגישה מראש). הרב קבל אותי יפה, והראה לי את תשובת הרבי – משהו בסגנון של: כאשר אתה מתוכח עם מישהו, ולא מגיע אתו להסכמה, אל לך להאשים את הזולת יותר מאת עצמך. כלומר: אם לא הגענו ל"עמק השוה" – זה באשמתנו (או באשמתי).

   הצגתי לרב את נוסח ההסכמות שהיו ביני לבין איתיאל, והרב ניסה להבין מה פרוש הפדיון, בשביל מה וכו'. הסברתי לו. בסוף אמר שיפגוש למחרת את איתיאל, ויבקש ממנו לנסח בצורה שתהיה מקובלת עליו, מה הוא הפדיון בעצם. הסכמתי לכך, אם כי תוך כדי הזכרת מועד הקץ הנוכחי, שאנחנו עומדים להחמיץ. הזכרתי לא שהיום (יום רביעי) בפרשת "וישב", אנו קוראים על לדת פרץ וזרח – יעקב ועשו ע"פ קבלה. האם לא חבל להחמיץ את לדת המשיח? על כל פנים, הסכמתי לבקשת הרב, ונפרדתי ממנו בשלום.

   למחרת, הרב לא פגש את איתיאל כמתוכנן, היות והאשה שגידלה את הרב בילדותו – גברת מתילדה לוין (= שפרה) הלכה לעולמה. שתנוח על משכבה בשלום.

   היום, ג' טבת קבלתי מכתב תשובה מהרב, דרך איתיאל, בזו הלשון:

בע"ה

אריאל, שלום וברכה

   קודם כל אני מתנצל שהיה קשה לי לענות היום לטלפון שלך. אני קצת לא מרגיש טוב, קצת כאב גרון, אז יותר קל לי לכתוב מלדבר (וכבר דברתי היום יותר מדי...). דברתי היום עם הרב בענין ואמר לי שהוא מוכן לחתום על משהו 'יבש' ועניני ובלי 'משחקים' (כשעצם האקט של הפדיון הוא 'משחק' בעיני הרב). בערך בנוסח:

   אריאל אלורו יעביר לרב מליון דולר תמורת:

א) כתיבת ספר על אותו האיש.

ב) עריכת הספר של אריאל על אותו האיש על פי דעתו. כלומר, שמה שלא יראה לרב יוסר/יתוקן בעריכה, למשל שינוי ודאי של שם הספר.

ג) תרגום הספר הערוך של אריאל לאנגלית.

    ביחס לנוסח האחרון שאני הצעתי, זה בעצם מוריד את השלב הראשון (פדיון) והאחרון (משפט חוזר).

אני מנחש שזה לא מספק את הציפיות שלך, אבל עד כמה שאני מבין זה השורה האחרונה מצד הרב.

לדעתי האישית, יש כאן התקדמות אדירה לעצם הענין, בבירור שהרב מוכן לעשות, וגם לספר שלך ולנכונות של הרב להשקיע בו. אז גם אם לא על פי האסטרטגיה שעליה אתה דברת, תבחן היטב אם לדחות את זה בשתי ידים או לא. כמובן, ממה שאמרת אני מבין שהייתכנות הטכנית של זה נעשית רחוקה, מהצד הכספי, אבל זה כבר ענין אחר. לעצם הענין, אני לא בטוח שמי שמוכן לתרום לציור מסוים של פדיון לא יסכים לתרום לעצם הענין של בירור יותר רציני של הסוגיא.

   בהצלחה בכל, ומקוה שנדבר בהזדמנות קרובה, או נתכתב בעוד יותר קרובה.                      

                                                                  איתיאל

בס"ד

לאיתיאל, שלום!

   אני בהחלט דוחה את ההצעה של הרב בשתי ידים. אם אין פדיון ושני מליון – אין כלום!

אמשיך לחכות ל"פיג'מה באמצע הלילה", אריאל.

המשך השתלשלות הענינים:

   חכיתי עד לב' אייר תשס"ט, שהרב יחתום. תשובת הרב: "אתנהלה לאטי...". ובמקום זאת, הציע להוסיף את ההערות שלו בספר, בעברית ובאנגלית. כלומר: לעבוד על עריכה חדשה של הספר, תוך כדי תרגומו לאנגלית. ולצרך הבצוע המעשי, בקש ממני לגייס לו 100,000$, כתנאי לתחלת העבודה.

  לאחר כחצי שנה, נמצא תורם יהודי. נסעתי אתו לבית הרב. הרב העמיד כמה תנאים חדשים, כדלקמן:

א) ניתן לרב 25 אלף דולר (= מליון דולר) ואז הוא יקרא את הספר (בזמן של כ-3 חדשים), וילמד אותו היטב. אם נגיע ל"עמק (ישו =) השוה", נמשיך הלאה.

ב) ניתן לרב עוד 25 אלף דולר (= מליון דולר) ואז הרב יוסיף את ההערות שלו בספר. אם נגיע ל"עמק השוה", נמשיך הלאה.

ג) ניתן לרב עוד 50,000$ ואז יתרגמו את הספר לאנגלית.

ד) הכסף זה רק על העבודה – זה עדין לא מחייב את הרב לשים את שמו בספר. הוא בעצמו יחליט בסוף אם הוא חותם את שמו על העבודה.

   אז כמובן שהיהודי קבל רגלים קרות, ולא תרם את הכסף. לדעתי זו היתה טעות. הרב פשוט ניסה אותנו (וגם את עצמו), ו"משחק אותה" קשה להשגה – כמו כל אשה יפה.

   כמה חדשים לאחר מכן שלחתי לרב מכתב בזו הלשון:

בס"ד                                          

כ"ד תמוז, תשס"ט

   לאיתיאל הגלעדי, שלום רב!

   בזמנו הרב התלבט בנוגע למשמעות הפדיון: את מי צריך לפדות? ומדוע הוא זקוק לפדיון? הרי הוא עדין יהודי! וכו'. לכן, ראוי להראות לרב את הצטוט הנ"ל מספרי (שהוא אור חוזר משעוריו המאלפים):

  ולהזכיר – כנגד שני סוגי המליון: 

עשו = מליון דולר;                                               (ע)ין (ש)ין (ו)יו = מליון.

ישוע = מיליון דולר;                                            (י)וד (ש)ין (ו)יו (ע)ין = מיליון.

   שני הדמים מהוים "פדיון נפש" (= חן x 10) {של הפודה, ולא פחות של הנפדה – צריך לפדות את גופו של משיח, גם ברמת ה"נפש" (היחידה שבנפש), מבין הקליפות. פדיון מתיחס לחזקה גשמית על אדם (או על כל דבר אחר), והוא נעשה בכסף. גאולה מתיחסת לנשמה, והיא בחנם. דוגמה לגאולה: שהמח והלב יוכלו להתפעל מהמשיח.} וכפרה על שתי טעויות של יעקב, בהבחנה "בין דם לדם" (דברים י"ז, ח'): טעות של "הבדלה" וטעות של "המתקה".

טעות של "הבדלה" – בנוגע לדמו הטהור של יוסף – כנגד "דם מילה" {ברית ברמה האישית}.

טעות של "המתקה" – בנוגע לדמו של ה"שעיר" – דמו הטמא של עשו – כנגד "דם פסח" {ברית ברמה הלאומית}.

   הרי נאמר: "מלה בלשוני" (תהלים קל"ט, ד') – בסוד הקשר שבין "ברית המעור" ו"ברית הלשון". ו"לשון" = ישוע. {ולהיותו "נצרי": "נצר לשונך מרע וגו'" (שם ל"ד, י"ד) – בחי' "לא יחרץ כלב (ישוע =) לשנו" (שמות י"א, ז') (= 777).} ובנוגע לבריתו של אברהם, הרי נאמר: "ונמלתם" (בראשית י"ז, י"א) – כמנין "משיח בן יוסף". מצד שני, כפי שנאמר: "(ויצו המלך את כל העם לאמר) עשו פסח" (מלכים-ב' כ"ג, כ"א) = חית נון – וצויינו הס"ת "חמור". כפי שהתבאר, ישנו קשר מהותי בין יוסף ועשו, וממילא, אפשר להחליף בין שתי בחינות אלה: שבני ישראל, כאשר יצאו ממצרים, שמו גם דם מילה על המשקוף – שנתערבבו להם שני הדמים. {המשותף לשתי מצות אלה על פי פשט – מצות העשה היחידות שעליהן ענש כרת.}

   {אגב: דוד האומר לאכיש, שחייב לו מאה רבוא, כפי שהתבאר בענין ה"שטות דקדושה", הוא כנגד עשו – מלאך המות – שבא להכות את הבכורות, אך לא ראה דם (כסף) על משקוף השער. ומבקש הוא את הכסף, על מנת שלא יאלץ להכות את הבכור. ומרומז בזאת: 4 : ["רשעים על שערי צדיק" (משלי י"ד, י"ט)] = מליון דולר – ממוצע למלה.}

   וכנגד שניהם, כפי שנכללים במשיח:

"דם טהור" + "דם טמא" (= 358) =
משיח.                                               

---------

   עד כא הצטוט.

     בינתים, מי שהתגלה כנחשון בן עמינדב בכל הספור הזה, הוא נעם לבנת (= נחשון בן עמינדב): הוא שלח לי מכתב הסכמה חתום לספר, בתופסת לצ'ק של 378 ש"ח – כמנין 2 מליון דולר, או "שכם חי" כדבריו. אני מזמין את כלכם להצטרף ל"עגלה" – כל אחד באפן אישי – על מנת לתת דוגמה טובה לרב.

   והייתי רוצה גם למסור לרב, שלא הצלחתי לגיס 100,000 דולר, על מנת שיוכל לכתוב את הערותיו בספרי, כפי שבקש ממני בב' באייר תשס"ט.

   אגב:

מעשר מליון (= 746) =

שני מיליון דולר =

נצרות.

   אז נראה שהרב מנסה בכל מחיר להיות עשו, על חשבוני. לא שאינני מקדם בברכה את ענין ההתכללות, אך צריכה להיות קדם הבחנה בסיסית בין אחד לשני.

   ודוגמה נוספת ליומרתו של כבוד הרב להיות עשו – ה-400 איש שהוא מנסה לגיס {שאגב, למרות שאינני מסכים למהלך כעת, הסכמתי לתרום 400 כסף (= חמור בן חמור) לצורך הענין}. וראוי להזכר: מתי דוד קבל את ה-400 איש? לאחר שעזב את אכיש, מלא בכסף {ראה מדרש תהלים ל"ד}.

   שעל כך, נאמר, והנני מצטט שוב:

"(וילך דוד משם וימלט אל) מערת עדלם" (שם כ"ב, א') (= 854) =           
{"משם" = ליובאוויטש}

סמך ויו סמך   למד בית נון –

   כלומר שלמעשה, נשארנו תחת "חסותם" של "כל סרני פלשתים" (שופטים ט"ז, כ"ז; שמואל-א' ה', ח') – בחי' "כל סוס פרעה" (שמות י"ד, כ"ג).

   שעל כן, בסוד ה"פרסומי ניסא" (נסים = כסף):                                                                       

"וימלט אל מערת עדלם וישמעו אחיו וכל בית אביו (וירדו אליו שמה)" במס' סדורי (= 358) =

משיח.

   וכן, כתוצאה מכך:

"ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר" (שמואל-א' כ"ב, ב') במס' סדורי (= 666) =

"אבן חן" x 6 =

"שכם בן חמור".

"ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש" במס' סדורי (= 336) =

מליונר =

"חמור לבן".

"ויהי עליהם לשר" (= 716) =

"משיח משיח".

   עד כאן הצטוט. ומה שניתן להבחין כאן: התקבצו מסביבו אנשים שזקוקים לכסף, על מנת שהוא יתמוך בהם, ולא להפך.

    אז ה-400 איש, שייכים לעשו ולא ליעקב, ומדובר כאן בבחי' דוד שקשורה לעשו דוקא, כלומר, אלי. ולידיעת הרב – הארגון שברצוני  להקים בע"ה, כבר זמן רב, עם 400 איש, נקרא "עגלה" (עין גימן למד הי = מם למד יוד ויו נון) – המפתח שלי למליון דולר. אז באו ולא נרתום את הסוס לפני העגלה...

   מקוה לשמוע בשורות טובות, ושעוד "היום אם בקלו (= 2 מליון) תשמעו", יבוא משיח.

                
                                                                באהבה, אריאל.

 נ.ב. ועוד ענין שראוי שיעורר את תשומת לבנו: בימים אלה מתפשטת לה שפעת החזירים – ענין שהתחלנו לשמוע ממנו מיד לאחר יום העצמאות – מיד לאחר גמר השנתים "אקסטרה" שנוספו לתאריך הקץ המקורי. היות ו"זה לעומת זה עשה הא-להים" – ניתן ללמוד מכך, שדבריו של החזיר בקדושה היו אמורים להתפשט בעולם במקום. ומאיפה התחיל להתפשט "האור הגדול"? ממקסיקו (= ישו)!

מכתבים אחרונים

בס"ד

ד' תמוז תש"ע

איתיאל, שלום!

   מה קורה? מה יהיה? מדוע הרב לא עונה לי? האם עוד פעם נצטער בצום גדליהו (= חן) על שעוד שנה עברה, ושום דבר לא קרה? 770 לא מספיק טוב?האם לא היה מספיק לנו עם "עת צרה" (= תשס"ה), ואנו זקוקים גם ל"ועת צרה" (= תשע"א), ח"ו? ואל תאשימו אותי באיומים. מי שמאים זו התורה הקדושה. ולא צריך להיות נביא גדול על מנת להיוכח לאיזה תהום (= ישמעאל) אנו מתדרדרים (ביחד עם כל העולם).

   ומדוע שלא נקבע את יום כ"ד תמוז (= "בעתה") כיום להתוועד ביחד?

   למה שלא תנסה בעצמך לחזק את הרב לעניננו? בזמנו, הוא מינה אותך כבורר בינינו. הרב היה אמור לכבד את הסכום שעמלת עליו ביחד אתי. (כהרגלו בקדש, לא עמד בדבורו.)

                                                      באהבה רבה, אריאל.

הוא אמר לי למסור לך בעל פה מה שכבר כתבתי לך {"שלומנו טוב, כל אחד לפי כבודו ומעלתו.
הרב מוסר שהוא לא ברוגז איתך, והוא מאד אוהב אותך, רק שהנושא כבר נמאס לו..."}

בס"ד

לרב, שלום וברכה!

לקראת סוף חדש ניסן, תשע"א

   מכתב זה נסיתי לפרסם בבלוג שלך, אך לידידנו ניר מנוסי אין זמן בשבילי, וכדבריו: "הסרתי את כל התגובות שכתבת, ואני מבקש שמעתה והלאה תקח בחשבון שני כללים: 1) תגובה של יותר מ-100 מלים לא אקרא אלא אמחק אוטומטית; 2) כל תגובה שתעסוק בנצרות דורשת ממני התייחסות, ומכיון שכרגע אין לי זמן להקדיש לתגובות למגיבים לא אוכל לפרסמה ואאלץ להסירה". והנה המכתב:

   הרב מתעסק הרבה עם ישמעאל – קליפת ארץ ישראל – וללא הצלחה רבה. ואמנם כתוב בזהר הקדוש ש"בני יצחק" מבררים את ישמעאל (בעוד ש"בני אברהם" מבררים את עשו). כלומר: אנשים שקשורים בשרש נשמתם ליצחק, ולמדת הדין (ולמשיח בן דוד), תפקידם זה לברר את ישמעאל. אז מדוע אין הצלחה בענין, וכל הפעולות של הרב בנידון, למעשה, לא מובילות לשום מקום?

   התשובה לכך לעניות דעתי היא, בסוד "נעשה ונשמע" (כפי שהרב בעצמו אמר): קדם עשו – אותו מברר אברהם. ולאחר מכן ישמעאל – אותו מברר יצחק. שתפקידו של עם ישראל כעת, הוא קדם כל לברר את עשו (את הנצרות), ורק לאחר מכן, ניתן יהיה (בקלות רבה) לברר את ישמעאל (האיסלם).

   הבעיה, שהרב (בחי' יעקב בדמות יצחק) באפן יחסי שייך ל"בני יצחק", וממילא, אין זה מתפקידו לברר את הנצרות. זהו תפקידו של הכהן (בחי' עשו בדמות אברהם).

   בענין זה, ענינו של הכהן (אברהם) זה "לעקוד" את יצחק לבחינתו {עולם העקודים הוא כנגד אברהם אבינו}, ככתוב: "וילכו שניהם יחדו" – וצויינו הר"ת "ישו". וכל עוד שלא יגיעו ל"עמק (ישו =) השוה" בענין זה, אין משיח יכול לבוא, שהרי, ביאת המשיח תלויה בהסכמה שבין עשו (החוזר בתשובה שמיצג את הנצרות, לאחר שהגדיר את ה"חזיר כשר") ויעקב (שמיצג את היהדות האורתודוכסית).

   עוד רמז לגבי "מי הולך עם מי", בכתוב: "וילך בלעם (= יצחק) (אריאל =) עם בלק". במלים אחרות: על הרב למסור את כח ההנהגה לידי הכהן, כי רק הוא יוכל לישם בפועל שלום בין היהדות לבין הנצרות – בין "עץ יהודה" (היהדות האורתודוכסית) לבין "עץ יוסף" (= ישו).

   כח ההנהגה, היינו: מסירת 2 מליון דולר לכהן, בסוד "פדיון הבן" ל-2 נצוצות קדושים שיש לפדות מתוך הנצרות (= שני מיליון דולר) – עשו (= מליון דולר) וישוע (= מיליון דולר).

   רק כאשר פעולה זאת תעשה, עם ישראל יקבל את בכורתו חזרה, בקרב העמים: "היום אם בקלו {= 2 מליון = "צמח" – נאמר על הכהן} תשמעו".

   לאחר תקופת הכנה (= כהנה) קצרה יחסית {מלכות מבחי' תהו – קליפה שקודמת לפרי}, ה"קבצן" {= "והוכן בַּחֶסֶד כסא" (ישעיהו ט"ז, ה')} הכהן יוכל להמליך את רבו (= יצחק) כמלך על עם ישראל. ללא המהלך הנ"ל, כל התעסקות עם קליפת ישמעאל הינה בזבוז זמן מוחלט.

                                                                          בברכה,

 קוף בית צדיק נון = "חותמו של כהן גדול" (= "חותם חותם") = "רוחו של משיח".

     עד כאן, המכתב שניסיתי להעביר, דרך הבלוג שלו. ולאחר מכן, דרך הרב איתיאל – גם ללא הצלחה. שלדבריו: "הרב כבר אמר לי שהוא לא עוסק  בסוגיא, אז אם לא בעת רצון לא אשאל".

   בט"ו באייר תשע"א, שלחתי לרב מכתב בוטה, שאפרסם רק את תחלתו ואת סופו. שאר המכתב אינו ראוי לפרסום.

בס"ד

     אז אמשיך לומר את דברי לרב, והפעם, ישר בפנים, ללא "כחל (= חן) ושרק (= ושקר)". ותקותי, שהרב יפנה אלי את הלחי השניה. {אותו צד בפני הרב, שיכול "לסבול" את דברי, ושאני כבר מזמן לא ראיתי, שהרי, לכל "אמת" (אור הפנים), יש שני פנים – "לכאן ולכאן" (= יצחק).} ואני בעד "(וימצא) לחי חמור טריה" – בסוד ה"טחול" שמנהיג את חוש הצחוק.

   -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  - 

     הכהן מזמן אבד את סמכותו בעם ישראל, כפי שגם הקדוש ברוך הוא אבד מזמן את סמכותו בעם ישראל. אך, אם באמת ברצוננו להשיב את הסמכות האלקית לעם ישראל, יש להתחיל בהשבת סמכותו של כהן.

   וכבעל סמכות זו שניתנה לי מאת השם ית', הנני דורש ממך דברים אלה:

א) בנוגע ל-25,000$ שבקשת ממני, רק בשביל לקרוא את ספרי, מאחר והיא בקשה קנטרנית, אם כל הרצון הטוב שלי, לא ניתן לישם אותה. ולטובתך היא. וכי ברצונך להכשל בקבלת שכר כתנאי ללמוד תורה? וברגע שהודעת שעבודתך, אם תעשה, לא תחייב את חתימת שמך, גילית למפרע, שכל ענייך זה לדחות אותי ב"קש" (ב"קריאת שמע"). אז עלה בידך לדחות את הגאולה בעוד שנתים. "ברבו".

ב) עשו אמר ליעקב: "נסעה ונלכה ואלכה (= משיח) לנגדך" – כפי שהנני אומר לרב. קודם, נסיון להתקדם מהר וביחד ("נסעה"). ולאחר מכן, נסיון להתקדם לאט – העיקר ביחד ("נלכה"). ולאחר מכן, "אלכה" – אני לבדי, בלעדיך (שבלעדיך, זו התקדמות אטית לדאבוני הרב). וכידוע הפתגם: "שנים רבים (אתה וישו – משיח בן דוד ומשיח בן יוסף) והשלישי לוקח", היינו, הכהן. או בדרך אחרת, ח"ו: שנים רבים – אתה ואני {"עשו" ו"ישו" – עשו ויעקב – שני היצרים} – והשלישי – ישוע {האדם השלם, שכנגדו: מלאך + שטן = יצחק + אריאל = "אלו ואלו דברי א-להים חיים" = אדם x 10} – יקח את כל הקופה. וכפי שאמר מרדכי לאסתר: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר".

   אז כפי ש"יעצתי" לרב פעמים רבות: "טובים השנים מן האחד" (= חן x 10 = משיח בן דוד-יוסף). יש עוד מישהו חוץ ממני שיכול באמת לאתגר את הרב?.

ג) עליך לתת לי 2 מליון דולר, כבקשתי: בחי' "פדיון הבן" שצריך להעשות עם הכהן – גואל הדם הכללי של עם ישראל. {חמישה סלעים (שקלים) מהוים "מאה גרה" – כמנין "מאה רבו". כך לבן אחד. והרי אנו עוסקים בב' בנים.} אם ברצונך ליצג גם את הרבי – עליך לתת גם בשמו 2 מליון דולר. ביחד 4 מליון דולר (= רקיע), בסוד ה"פרד", כמבואר. לעם ישראל, אין כרגע שום בחירה חפשית בנושא של ישו, היות שראשי העם הטעו אותו (מחמת המאבק בנצרות). ובמקרה שכזה, על האחראים, כלומר, ראשי העדה – כלומר, כבוד הרב – לכפר על ההטעיה ב"פר העלם דבר" – ר"ת "פדה". ולמעשה, בשני פרים, כמבואר. ברגע שה"פר מועד" יעבור בעלות ויוחזר לעם ישראל, באמצעות הקניין הנ"ל, יהפך ל"פר תם", כפי שלמד אותנו הרב. אז גם אם הרב סובר כדעת הרבי שמשון אוסטרופלער, שישו הוא משיח בן יוסף של ה"לעומת זה" – שור מועד – הקניין ישנה את המצב.

   ברגע שהפדיון יעשה, הענין יפורסם ברבים {פרסום = ישוע}. ורק אז, לעם ישראל תהיה בחירה חפשית להחליט בנושא. ואז כל יהודי יצטרך להחליט לעצמו, האם לשלם את הפדיון הנדרש (378 ₪. ולמי שאין ידו משגת 39 ₪). {והאם לאפשר לי להגיב בבלוג של הרב, וכו'.}

ד) כרגע הנני בחזקת משיח (כהן), מה שעדין אינני יכול לומר לגבי הרב. אבל, אם כבוד הרב יחליט לשלם את הפדיון, יהפך ל"בחזקת משיח בן דוד". ברגע ש"עשה והצליח" (= חית נון = "עד מתי" = "ושביה בצדקה" = מלירד דולר) – ברגע שהצלחנו בע"ה לגייס את הסכום של מלירד דולר מעם ישראל, המלכות שלך תהפך לודאית.

                                                                                                             באהבה,

                                                                                                                              אריאל כהן אלורו.

בס"ד

ט' מנחם אב, תשע"א

   כהמשך למכתבי הקדם מט"ו אייר, רציתי לומר לכבוד הרב עוד מספר דברים. כזכור, דברתי על עצמי כיועץ בה' הידיעה (סוד הנחש).

   בימים אלה, כאשר אנחנו מתאבלים (עדין) על החרבן, אנחנו בודאי שואלים את עצמנו, בפעם המי יודע כמה, מה ניתן לעשות, על מנת לתקן את המצב. ובין השאר – כיצד ניתן להחזיר את עם ישראל בתשובה. והפעם, אני מדבר לא על החזרת הצדיקים בתשובה, כי על כך כבר דברנו פעמים רבות. אלא על החזרת ה"רשעים" בתשובה, כפשוטו.

   עם ישראל בדורות האחרונים, רובו ככלו, פרק מעל עצמו על תורה ומצות, מאחר שהגיע למסקנה, שהיהדות האורתודוכסית לא רלוונטית יותר. זאת בפרט כאשר היה הזמן להתחיל לבנות מדינה, ככל הגוים, בכלים מעשיים. אם ברצוננו להחזיר את "כל העם הזה על מקמו (יבא) בשלום", עלינו להראות דרך מעשית של גאולה ביחס לגוים – ענין שכבר דברנו עליו. ובנוסף לכך, עלינו להציע לו תורה שלמה ומאוזנת – תורה שכוללת את עשו בתוכה, בנוסף ליעקב. במלים אחרות, עלינו להציע לו כעיסקה כוללת, בנוסף ל-"(עם לבן) גרתי" (= תרי"ג) מצות של יעקב, את המצוה המיוחדת של עשו – מצות ה"דרתי" (תרגום של "גרתי") – אותיות "תריד" (= חרות). ברגע שנוסיף באפן רשמי לעם ישראל מצוה זו (שהיא בבחי' "גדולה עברה לשמה...") – לא יראה החילוני את עצמו כמסכן את הדבר היקר ביותר שיש לכל בן אנוש שפוי – החרות האישית. שעל חרות זו, נאמר: "חרות על הלחת" – כלומר, שמקומה מעל התורה כלה.

   חוץ מזה שהחילוני לא יראה יותר את עצמו "לחוץ" בענין החזרה בתשובה, שהרי תמיד ישאר לו מפלט מפני השעבוד הקשה שיעקב משעבד אותו, כנ"ל – נשיג בזאת מטרה נוספת, שהיא מאד חיונית לרלוונטיות של היהדות בימנו: שאם איננו רוצים שכל מה שישאר מהיהדות המוכרת לנו, זה "שמורת טבע" במאה שערים – עלינו להוסיף לעצמנו מצוה זו, שגם תאזן את מצב היהדות לטובה, מכל הבחינות. ואז, היהדות תחזור להיות יהדות שפויה ורלוונטית בעם ישראל. לדוגמה: כלום לדעת הרב, זה נכון במאה העשרים, שאשה שרוצה ללכת לחתונה עם בעלה או בנה למשל, לא תוכל לשבת בשולחן יחד אתם? מה, אנחנו ב"גן ילדים" שצריך לפקח עלינו? אנחנו במשטר רוסי, שרק הוא יודע מה טוב בשבילנו? מיותר לציין, שמהבחינות האלה, מצב היהדות רק הולך ומחמיר, והמצב ימשיך להחמיר (מדרכות לנשים ולגברים בנפרד, אוטובוסים מחולקים וכו') עוד ועוד, אלא אם כן, נשנה את המשואה.

   אלה שחזרו ליהדות, כפי שהיא, זכותם אמנם גדולה, אך הם ויתרו על זכות יותר גדולה – להיות באמת "עם חפשי בארצנו", במובן חיובי.

   לעניות דעתי: אנשים שיחזרו בתשובה, לאחר קבלת המצוה החדשה, לא בהכרח יפרקו על: הם יקבלו את תרי"ג המצות כעצות טובות ששוה לנהוג על פיהם, כבוגרים, כאשר עדין שמורה להם הזכות לא לקבל כל עצה (פרשנות לעצה) מיעקב, תוך כדי קבלת אחריות על כך, כבוגרים. והרי גם, "גדול מצֻוה ועושה" – בפרט, בענין של פריקת על (שהרי כעת, ממילא הם כבר מקיימים את המצוה, לא בבחי' "מצֻוה ועושה")...

   אז שלא נשלה את עצמנו: עם ישראל לא יחזור בתשובה (בצדק), אלא אם כן, נציע לו יהדות חדשה: באמת "תורה חדשה מאתי תצא", ו"כמצות רצונך". ועל באמת, יציאה ממצרים של הקדושה. אינני חושב, ש"פרעה דקדושה" (מלך "מצרים" – כמנין "ליובאוויטש") הוא הסמכות המתאימה לומר לנו, מה הוא הפרוש הנכון ליציאה ממצרים דקדושה. בכגון אלה, עלינו להתיעץ עם עשו דוקא.

     ובחזרה לעשו: הספר שלי הינו "הספר החתום" – ראה פרק כ"ט בישעיהו, שמתחיל במלים "הוי אריאל אריאל". ובענין זה, הרשה לי לצטט מתוך ההקדמה מה"ספר על הספר":

     קראתי לספרי זה "עיר בן אתנות" (זכריה ט', ט') – כמנין 'ספר על הספר ימ"ח שמו' – שהרי, מדובר בחמור הקטן, מבין השנים. ואם הקורא היקר יתקל בגימטריא "חמור בן חמור" (= 560) – ידע שהוא שם קוד לעבדכם הנאמן – אריאל כהן אלורו (= 560). שאגב, עולה גם למנין: "ועמו צמד חמורים (חבושים)" (שופטים י"ט, י'), כלומר – שני ספרים. ודרך אגב: "צמד חמורים חבושים" = "הספר החתום" (ישעיהו כ"ט, י"א) – אותו צריך לפתוח "האריה משבט יהודה, שרש דוד" (על פי ספר ההתגלות). {"הספר החתום" = 402 x 2. 402 + 2 = 'ימ"ח שמו'.} וכן, על המשיח נאמר שבא על גבי שני חמורים: "הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך (= 280 = עיר = 280 =) צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור" (זכריה ט', ט') במס' סדורי = 560 – החמור האחד (שכלול משנים). ובנוסף לכך: "ועל עיר בן אתנות" (שם).

   אז כל עוד, שכבוד הרב לא "ינצח" (את עצמו) לפתח את "הספר החתום" {– הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו} – הספר כנראה ישאר חתום בפני עם ישראל, ובפני העולם, כפי שהוא המצב כעת. לא חבל? הספר החתום בברית החדשה הינו ספר שמכיל את כל הקללות שיבואו על האנושות באחרית הימים. הספר שלי ששמו כשם קללה, ממתיק את כל הקללות הנ"ל: "קללת (= אריאל כהן אלורו) א-להים תלוי".

   אני עדין בדעה ש"טובים השנים מן האחד" (= חן x 10), על מנת להסיר מעלינו את הקללה ולהפכה לברכה.

                                                      ברכות, וצום קל, אריאל.

    לרגל יום הולדתי ה-61 – י' חשון (= חן ישו = אחישנה) תשע"ב, קבלתי ברכת יום הלדת מכבוד הרב, דרך הרב איתיאל, בזו הלשון:

בע"ה
שלום אריאל, מה נשמע?

   הרב בקש ממני למסור לך יום הולדת שמח, ולומר שאמש הוא היה אצל רבי שמעון בר יוחאי במירון וחשב עליך מתוך בקשה לעורר עליך רחמים רבים, שתעשה תשובה ותעזוב את כל ענין ההתעסקות באותו האיש והספר, ותפתח דף חדש בחיים.

   גם אני מצטרף לברכת המזל טוב, ומקוה שתקובל תפלת המחשבה ברחמים וברצון, איתיאל

   עלי להודות, שמכתב זה מאד עצבן אותי. וזו היתה תשובתי לכבוד הרב:

בס"ד

     תודה לרב שחשב עלי. אבל אני כנראה יותר עקשן מה"פרד". לפי הזהר, מי שצריכים לעשות תשובה, אלו הם ה"צדיקים", דוקא.

   הייתי היום (בי' חשון – כמנין "אחישנה") בברית מילה, וקראו לרך הנימול "אריאל-יצחק" (= אדם x 10 = מלאך + שטן = מלכא משיחא = "אלו ואלו דברי א-להים חיים"). מבחינתי, תשובת הרב צריכה להיות הישום של החבור הנ"ל – בחי' "וילכו שניהם יחדו" (= "אלו ואלו דברי א-להים חיים הן"). יחסית לחשיבות ענין זה, כל שאר הפעולות שהרב עושה, הן בזבוז זמן מוחלט. כולל ההשתטחות בקברי הצדיקים. בענין זה אמר ישו: "תנו למתים לקבור את מתיהם"...

יום ההולדת החשוב באמת, הוא יום ההולדת המשותף של שנינו, שהשנה חל בכ"ד חשון (= 2 מיליון דולר = 2 ישוע – תואם לשנת תשע"ב – כמנין "ישוע ישוע"). עלינו להפגש ביום זה, על מנת לנסות לצמצם את הפערים שביננו. אני אמשיך לדבוק במטרתי זו, עד שהרב יגש אלי עם ההתנצלות של "ואחר עד עתה".

   כפי שכבר טענתי: השבת הבכורה לעם ישראל – שנהיה באמת "בני בכרי ישראל" – תלויה בב' דמים: "בדמיך חיי... בדמיך חיי" (= יצחק).

   באשמת הרב, לא הצלחתי להפגש עם הרבי {רבי + תלמיד = מאור גדול + מאור קטן – שבפגישתם תלויה ביאת המשיח, כנודע}, מה שגרם לרבי לקבל שני שטפי דם במח, שכתוצאה מכל שטף דם, נסתם לרבי עורק (= מליון דולר) בצואר. וכן נאמר:

        "ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר וַתָּבוֹא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה" במס' קטן (= 208) = יצחק.

   ובסוד "חמור נוהק": "קול השופר ולא נזהר" (= 1026) = מליון דולר.

            אז אין ספק שעל הרב לעשות תשובה על כך, ולשלם את המחיר עבור הרבי ועבור עצמו.

            וכפי שלמד אותנו כבוד הרב: גם אם השור הוא מועד – החלפת הבעלות עליו תהפוך אותו לתם {מועד + תם = חמור בן חמור}.

            ועל ה"מאבק" שאנו מנהלים, כפי שנאמר:

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר: וירא כי לא יכל לו ויגע (חמור לבן =) בכף ירכו ('מליון מליון' x 4 =) ותקע כף ירך יעקב" (בראשית ל"ב, כ"ה-כ"ו) – וצויינו הס"ת "אריאל" (= קבצן).                    

   {"השחר: וירא כי לא יכל" = "וְנִתַּן הספר" (ישעיהו כ"ט, י"ב) = "בעתה אחישנה" = חיה x יחידה (= 851)}

   וכן:                                                                                           

"בכף ירך (יעקב)" (שם שם, ל"ג) (= 332) =

מנחם מענדל.

   הרב אוהב לצטט את המאמר "תורה חדשה מאתי (= מאלישע) תצא". תפיסת העולם הפילוסופית של עשו, שונה מתפיסת העולם של יעקב. על פי הבנתו של עשו, תקון החטא צריך להיות חזרה על החטא, על פי פרשנות מתוקנת. כי אם כתוב בתורה שעשו הוא רוצח, זה בדיוק מה שצריך להיות. ואם לא נקיים זאת על פי פרשנות טובה, הקב"ה יקיים זאת על פי הפרשנויות שאנו דבקים בהם 2000 שנה, בעוונותנו הרבים. היות, ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא" – מה שכתוב בתורה, הוא מה שצריך להיות. והבחירה החופשית שלנו נוגעת בעיקר לפרשנות שלנו לתורה. להחזיר את עשו לעם ישראל (תמורת מליון דולר), פרושו גם, להחזיר את חלקו של עשו בתורה, שניתנה במזל תאומים. וזהו מושג ההמתקה האמיתי. לפי תפיסת הרב – המתקה היא הבדלה עוד יותר גדולה. אין שם המתקה אמיתית, ואין שם יציאה ממצרים של הקדושה. ליובאוויטש (= מצרים) זו מצרים דקדושה. בפסח יוצאים ממצרים דקליפה ונכנסים למצרים דקדושה. בפורים יוצאים ממצרים דקדושה ונכנסים למצרים דקליפה – ע"פ פרשנות יותר טובה. וכן הלאה, עד אין סוף.

   על מה בדיוק אני צריך לעשות תשובה? על זה שאני מנסה להחזיר יהודי חשוב (= ישו) לעם ישראל? על זה שאני מנסה להיות "אור לגוים", ולהגדיר את החזיר הכשר? על זה שאני מנסה לעשות שלום בין יעקב ועשו לאחר 2000 שנות גלות? על זה שאני מנסה קצת להמתיק את היהדות?

   יצא לי לדבר עם הרב פלד (היה פעם ביד לאחים, והיום עוזר לגרים להתגיר). הוא מסכים עם כל מילה שלי. כמה רבנים כאלה אני צריך לגייס מסביבי, על מנת שתתחיל להתיחס אלי?

   ישנם היום רבבות של נוצרים אוהבי ישראל שקוראים לעצמם "בני אפרים". הם היו רוצים להתגיר, ולא נותנים להם, כי הם מאמינים שישו הוא משיח. אין שום קושי לשכנע אותם שישו (= "עץ יוסף") הוא משיח בן יוסף בלבד – בחינה וירטואלית שאין לה שום קשר למציאות הלכתית. ואין שום עברה בלהאמין שאדם כל שהוא הינו משיח. אבל כרגע, במצב הנוכחי, הם תקועים, ולא יכולים להתגיר. עד מתי?

   תתעשת כבר! גם אני מתפלל שתעשה תשובה.

ברכות, אריאל.

בס"ד

24/6/12

   הרב פעם אמר לי שהוא לא מסכים עם אמירה שלי בנוגע לכך שישו הוא יצר הטוב. אשמח להתוועד עם הרב על מנת לדון עמו בנושא.

   ובינתים, אשמח אם יקרא מה שכתוב ב"ספר על הספר" – החל מע' 332 – בנושא זה.

   והרב מכיר את דבריו של הרב עמדין: "...ומרגלא בפי, שהנוצרי עשה טובה כפולה בעולם: מצד אחד חיזק תורת משה בכל עוז, כנ"ל, ואין אחד מחכמים, שדיבר יותר מזה בפה מלא בחיוב קיום נצחי לתורה; ומצד אחר, לאומות העולם היטיב הרבה, שבטל עבודה זרה, וזיכה להם במידות מוסריות, ובזה החמיר עליהם יותר מאד מתורת משה, כנודע".

   חסרונו של ישו, כפי שמתבקש מן האמור – ש"החמיר עליהם יותר מתורת משה" (מה שלגוים זה בסדר). ובגלל חסרונו זה, אבד את האות ע', על פי מנהג ישראל – אבד את בחי' עשו שבקדושה שהיתה כלולה בו (על דרך יוסף שאבד את הלבושים). וזה מה שהנני מנסה להחזיר לשמו:

עשו = כלי ישו. (אם נולד מרוח הקדש – מלכתחלה, יש לו בעיה עם גוף לא אמיתי.)

   שעשו (הכהן) מיצג את גופו של ישו (שנתלה – שר האופים) – "עצם הנשמה" (= שקר) – ה"חי בעצם". לעומת זאת, ה"סוס" – בחי' דם – נפש – הוא הכלי לקבלת היחידה (= ישו במס' סדורי) – שר המשקים. כשישו מדבר על "גופו ודמו" – הוא בסוד החמור והסוס – בחי' חמור לבן. ואלו הן ב' בחינות שקשורות ל"עץ יהודה": הכהן והמלך.

   היות, ונמסר לקליפות – נהייה משיח בן יוסף של הלעומת זה – כדברי רבי שמשון מאוסטרופולי. במלים אחרות – שור מועד. ופעולת הקנין של החזרתו לעם ישראל (ביחד עם עשו כמובן) תהפוך אותו לשור תם, כפי שלמדנו הרב.

  על מנת שהגאולה תתאפשר מעשית – על העולם החילוני (עשו) והנצרי (יוסף) (שניהם נקראים "שור") לדעת שיש מישהו שם (בקרב היהדות) שדואג לאינטרסים שלהם – שמיצג אותם. לעשו הנני דואג על ידי מצות "תריד". (החילונים יחזרו בתשובה רק אם נוסיף להם מצוה זו.) לנוצרים הנני דואג בכך שבניתי כלים לנצרות – הכנסתי משמעות לעיקרי הנצרות, על פי חסידות וקבלה: "אורות דתהו (= 2 מליון דולר) בכלים דתקון". על מנת שהעולם ידע על כך – דרושה פעולת הפדיון, לעיני כל העולם. רק אז, נתחיל להיות "אור לגוים".

   התכלית שלי כאשר התחלתי לכתוב את ספרי, היתה אחת: לפאר את כבוד הרב – להראות לעולם כמה גדול הרב גינזבורג. לכן, קבצתי בספרי את המיטב של הרב – לעניות דעתי. אך תוך כדי התעסקות עם משיח וחן – יצאה משם נצרות מבוררת.

   הגיע הזמן ש"האריה משבט יהודה, שרש דוד" יתגבר ויפתח את "הספר החתום" (= "צמד חמורים חבושים") – על מנת להמתיק את כל הקללות שבספר החתום. אליהו הנביא גמר לעת עתה את תפקידו – הנסיון שלו בבחי' "והשיב לב אבות על בנים וגו'". ויש לתת מקום כעת לאלישע, בסוד "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" – בחי' החמור. רק לאחר מכן, הרב יוכל להתגלות בשלמות כמשיח בן דוד. כעת הוא "רק" אליהו הנביא (= יצחק גינזבורג במס' סדורי), ויש לתת כעת מקום לאלישע בן שפט – כמו גם ליהוא בן יהושפט (= "אריאל אריאל").

   ובנוגע לפסוק שכבוד הרב הזכיר באחד משעוריו האחרונים:

"וידע כי יש נביא בישראל" (= מיליון דולר) – ס"ת "אלישע".

  

   ונסכם: 

"ושעשע (= שעשוע = עשושע = נצרות = שני מיליון דולר) יונק על חר פתן".

"חר פתן" = 666 + 66 + 6 = משיח ממש = משיח + סוס + חמור = "חמור בן חמור בן סוס" (ירושלמי, כלאיים ל"ט, א') = "אני אני (= צלב) דברתי" = בשני מליון דולר.

"אני" = "צפור" במס' סדורי.

"אני" = "מדברת" במס' סדורי.

"דברתי" במס' סדורי = "חן".

"צפור מדבר חן" – בחי' "צמח (= 2 מליון) שמו וגו'".

                                            ברכות ושבוע טוב, אריאל.

בס"ד

15/8/12

   כבוד הרב מדבר כל הזמן על כך שעניינו של משיח הוא:

"לבלתי ידח ממנו נדח" {=

"ו(יקראו) ש(מו) ע(שו)" +"ו(יקרא) ש(מו) י(עקב)" = 

עשו + ישו (= "שמו" + "שמו") =

(מ)שי(ח) (בן) (י)וס(ף) + (מ)שי(ח) (בן) (ד)ו(ד) = 

 2 : [חישמשיח + משיחישמ] =

 2 : [משיח בן יוסף + "משיח י-ה-ו-ה" + משיח בן דויד] =

תלמיד ורב =

"אריאל אריאל" + יצחק}.

   אם כבוד הרב גם מתכוון למה שהוא מלמד, אז מדוע הוא מסרב להחזיר את "(ראשו של) עשו" ואת ישו לעם ישראל? לפעמים, אני מקבל תחושה, שהרב מאמין בגאולה לא טבעית (גאולה אלימה). גאולה טבעית, היא ראשית כל, לא להתעלם מהמציאות (מה שנראה שהרב עושה כל הזמן). כפי שהיא מציאות העולם כיום – אם נחזיר את עשו וישו לעם ישראל – כל החילונים (עשו) יהיו לצדנו, כמו גם כל הנוצרים (ישו). והעולם יתן לנו אור ירוק לתחלת תקונו.

   וגם מהעולם הדתי אינני חושש. מעולם לא היתה לי שום בעיה אתו – יצא לי לדבר עם הכי חרדים שיש, והתגובה בדרך כלל היא: נו, שהרב גינזבורג יתן לך כבר 2 מליון דולר. בזמנו, גם עם הרב איתיאל הסתדרתי, כזכור לך.

   לפחות, שנפגש ונדבר. לפחות, שנדע על מה בדיוק אנחנו לא מסכימים. ואולי, אנחנו מסכימים על הכל, וסתם דוחים את השעה?

   בגלל טעויות שנתגלו (אינני חף מטעויות, בעוונותי הרבים) – אני מצרף קבץ מעודכן של ספרי.

                                                                                                                                ברכות, אריאל.

בס"ד

15/8/12

      מה שלומך? ברשותך, מכתב קצר לכבוד הרב.

   לפעמים, אתה מזכיר לי את ביבי נתניהו ("זה לעומת זה") – אלוף בדבורים.

...עד שהבן הכי רחוק, שאוהבים אותו באהבה העצמית, בגילוי עצמי, כמו ישראל ליוסף, הוא נעשה משיח בן דוד. והוא יביא לנו את הגאולה האמתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

"עוד יוסף חי" = חמור!

עוד ישוע חי = "צמח שמו" = "קבצן קבצן".

   אותיות "קבצן" – מיקומן הסדורי הכולל מתחלת התורה, מגיע למנין "ישו" (= "עץ יוסף"). (כידוע לך, נולדתי בי' חשון (= חן ישו = אחישנה!)

   יש לך מישהו יותר מרוחק ומנודה מ"עשו" ו"ישו"? כזכור:

"לבלתי ידח ממנו נדח" = עשו + ישו – וכו'.

   אפרופו "ראה אנכי... היום" – עשו מוזכר אנכ"י פעמים בחומש. אז מספיק להתלונן – "למה (= כהן) זה אנכי" – ותשובתו בצדו. ומספיק להתלונן: "מי האיש (= ישו) הלזה" (= מי המשיח) – ותשובתו בצדו – "משיח י-ה-ו-ה".

"היום אם בקלו (= 2 מליון = צמח) תשמעו"!!!

   די ל"שנאת חנם": יצחק – כנגד ב' משיחים – מוזכר חנ"ם פעמים בחומש! אז מדובר בשנאה עצמית. ודי לדבורים – יעק(ו)ב מוזכר דבו"ר פעמים בחומש!

   הגיע הזמן לצרף ל"קול יעקב" את "ידי עשו" – לעשות מה שצריך לעשות לגאולת ישראל והעולם.

   {אל תתימר להיות עשו או כהן!!! ללא יוסף – הבכורה (שנקראת "ישראל" – זה שאוהב את יוסף) שאתה יכול לקבל רק מעשו ומהכהן, בסוד "פדיון הבן" – אין לך "רשיון" (= משיח בן יוסף) להנהיג!!!}

                                                              ברכות, אריאל.

15/8/12

      הרב כתב:

   כתוב "וברכה לראש משביר", לשון שבירת כלים, יש צדיק ששובר כלים ועל ידי זה ממשיך ברכה.

   תשובתו של הרב, למרות שלא הבנתי את עניינה, עודדה אותי. ושלחתי לרב מכתב נוסף, כדלקמן:

בס"ד

16/8/12

     לאיתיאל – בשביל הרב (ותודה על התווך).

   אז מדוע אינך רוצה להחזיר את ה"משביר" לעם ישראל? על מנת שישברו עוד כלים? אין שום ברכה בפגיעה בנותן הברכות – עשו או יוסף.

   אל תשכח את מה שנאמר על המשיח (בסוד החמור): "שכרו אתו ופעלתו לפניו". שום משיח לא יבוא לפני שה"חמור" יקבל את שכרו. שעל מניעתו, נאמר: "מנע בר יקבהו לאום (וברכה לראש משביר)". מדוע למנוע "מלבוש" (= 2 מליון דולר) מן ה"ערום" (= ישו)? לא עדיף להוציאו מאותו "לאום", ולהחזירו לעם ישראל, שם הוא שייך? אמרנו ש"בשר חמורים בשרם" – הבשורה מן החמור. "וזרמת סוסים זרמתם" – הדם – הכסף – מן הסוס. והחמור שתחלתו "חמוד" (= חן) – פותח את המהלך (לאחר שיקבל את שכרו, כנ"ל). והסוס שסופו "יפה" מסים את המהלך. הדברים פשוטים – הכל "כפתור ופרח", והכל נכון לסעודת ה"לויתן" (= שני מליון = אריאל חמור). חסר רק ה"נכון" ("מזומן") שלך. אז למה אתה מחכה? לא נמאס לך מהקלישאות? רק תאמר לי מתי לבוא, ונדבר.

"וברכה לראש משביר" = ישו + קץ.

"ברכה לראש משביר" = ס-מ-א-ל  x 10.

   למי מהם קראת "צדיק"? (או שאתה מקשר עם פסוק אחר – "ברכות לראש צדיק" – ר"ת "צלב")? באשר אלי, מתאים לי "צדיק (רשע =) עתק".

                                           בבקשה, קצת "תשומי", אריאל.

      בג' אלול תשע"ב, שלחתי לרב מכתב נוסף בענייני כפרה. לא אצטט פה את מכתבי זה, היות והיה ברובו צטוטים מתוך ספרי. בסוף המכתב, הוספתי צטוט מהברית החדשה, והרב איתיאל סרב להעביר את הדבר ה"מאוס" לרב. שלחתי לרב איתיאל מכתב זה (שלא העביר לכבוד הרב):

בס"ד

                        22/8/12

     לאיתיאל, שלום!

   לא הבנתי ממך, האם הגשת את בקשתי לרב – לקבל את כתובת האימל שלו. זאת, עם טענת "המלך בשדה" –  שכל אחד יכול לגשת ישירות למלך.

   ובנוגע למושג "מאוס" – ואשמח אם תעביר גם את דברי אלה אליך, לכבוד הרב:

   אתה אמור להיות מספיק בוגר, על מנת להבין, שדבר שהוא מאוס לבן תרבות מסוים – הוא כליל השלמות לבן תרבות אחר. כי בסופו של דבר – ישנן לאנשים הרבה דעות קדומות בנושאים שכאלה. ובתור דוגמא:

מאוס = מגן דוד.

   אז, האם המגן דוד באמת מאוס? כנראה שכן – אם הקב"ה ציין זאת בגימטריא. וישנם הרבה מאד גויים שיחשבו כמוהו בענין זה. אז, הכל ענין של חנוך ושל דעות קדומות. תופעה הכי בולטת בנדון, נתן למצוא אצל חוזרים בתשובה, בנושא מוסיקה למשל: יכול להיות יהודי, שכחילוני מאד אהב רוק וטרנסים. וכחוזר בתשובה – משום מה, לאט לאט, מתחיל לסלוד ממוסיקה זאת. ולאט לאט, מגלה את אותה טומאה על פניהם של אותם אנשים ששומעים מוסיקה זאת, וכו'. גם אצלי, בתחלת חזרתי בתשובה, עברתי "חויות" מעין אלה. ברוך השם, שהתפקחתי מהר מאד מהן. והיום אני שומע מוסיקה מכל העולם – מוסיקה מופלאה לעתים קרובות. ומשום מה – כל הטומאה שהרהרתי עליה נעלמה. (ואינני מדבר על מוסיקה גרועה – מצד היותה גרועה מוסיקלית.) אז מאיפה באה טומאה זו? הרי נאמר, ש"אין טומאה במנגינה"! אלא מה? הטומאה הזאת באה ממני – מהדעות הקדומות שספגתי מהתרבות החדשה שאליה התוודעתי.

   אגב, הפיכת דבר מסוים ל"מאוס", רק בגלל ששייך לאחר – נקרא בתרבות העולמית: "שנאת זרים". והוא מקור האנטישמיות בעולם. ושמא, אנחנו כיהודים לוקים באותה "מחלה"? וביהדות, סוג זה של שנאה נקרא "שנאת חנם". בשביל לבחון את דבריו של ישו באפן אוביקטיבי, עליך להיות נקי מדעות קדומות. שמא, שנאת החנם שלך לא מתיחסת לדבריו, אלא לסגנון דבריו, שהוא שונה משלך. סגנון אחר – כמו, עם אחר.

   ישו אגב, לא דבר לגוים, אלא ליהודים. ובין השאר, אמר להם לא לפנות אל הגוים. ועוד, אמר להם: "וְאַל־תַּשְׁלִיכוּ פְנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים פֶּן־יִרְמְסוּם בְּרַגְלֵיהֶם וּפַנוּ וְטָרְפוּ אֶתְכֶם. וכולנו יודעים מי הוא החזיר...

   אז אם דבריו לא הובנו כראוי על ידי הגוים, אולי זה גם בגלל שמלכתחלה לא היו מיועדים אליהם. אז הקב"ה עשה כנראה את החשבון שלו (בעזרת עם ישראל שמסר אותו ל"חזירים") – שדבריו כן יגיעו לאומות העולם. אז גם השבושים והדברים הרעים שיצאו מכך נלקחו כנראה בחשבון. וזהו חשבונו של מקום. ותפקידנו הוא מזעור נזקים ולא להפך.

   לפעמים, צריך להתגבר על הסלידה מדבר מסוים (למשל, ממאכל לא מוכר אצל ילדים), בפרט, כאשר מתבגרים.

   הקב"ה, הוא לא רק "א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב": הוא גם "א-להי עשו" (= אדם + חוה + נחש) – הרגל הרביעית במרכבה, ומתיחס לכל האנושות.

                                                               ברכות, אריאל.

    היות, שכבוד הרב הזכיר בשעוריו האחרונים (פרשת ראה) את הפסוק "יפוצו מעינתיך חוצה" ואת ענין ה"עבד עברי" (= משיח), שנאמר בו "העניק תעניק לו" – כמנין הנ"ל – שלחתי לו מכתב התיחסות, כדלקמן:

בס"ד

26/8/12

לאיתיאל שלום! אחד קצרצר לרב:

   וגילה לו "שלושה דברים סגולות ושלושה שמות הקדושים". ימ"ח בצרוף מח"י הוא כאמור שם קדוש – ה-64 מהע"ב שמות, ומתיחס כמבואר ל"יצחק", "משיח" ו"חן" – ג' סגולות (= 508) וכו'. ונרמזו באמירתו: "יפוצו מעינתיך חוצה" (משלי ה', ט"ז) (= 901) – כמנין "אורו של משיח", אבן x טוב, "העניק תעניק לו", וכו'. היות שמסוד ה"חן" (דבר והפוכו) יכול להווצר "בלגן" (מצד אחד אתה אומר לי ש"נחש" זה "יצר הרע", ומצד שני, אתה אומר לי, ש"נחש" זה "משיח") – לא הורשה לגלות את הסוד בדורו. אבל, על מנת להכין את העולם לקבלת הפרדוכס – למד אותו את סוד החשמל (= 2 מליון דולר): הכנעה, הבדלה, המתקה (= שני מיליון דולר = נצרות).

   מזמן גמרתי אצלך שש שנים, ואתה עדין מסרב לשחרר אותי. כאמור: "עלי לומר שירה" (= 901) – כמנין הנ"ל. {בסוד זה: "ישראל" – אותיות "שיר א-ל".}

   צרפתי קבץ מעודכן:

"(דרשו מעל) ספר י-ה-ו-ה (וקראו... כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן)" (ישעיהו ל"ד, ט"ז) =

יצחק במס' ראשוני + משיח במס' ראשוני + חן במס' ראשוני =

חשבון {=

צלב x 3 – שנאמר: "בצל חשבון עמדו (= חמורים x 2) מכח (כסף =) נסים" (ירמיהו מ"ח, מ"ה) (= ישחק x 2)}.

4 : [דרשו מעל ספר י-ה-ו-ה] =          {דרשו מעל ספר י-ה-ו-ה" = חשבון}

"הוא קבצן" =

חמור.

קבצן חמור = שני מליון = "חפשי חנם" = מלכות.

הוא קבצן חמור = ג' סגולות = שחר, וכו'.

                                                           ברכות, אריאל.

מה שלומך? להלן מכתב שפרסמתי בפייסבוק. אשמח אם תעביר לרב.

7/9/2012

בס"ד
   מהחזון של "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו י"א, ו') – משמע גם, שהבן – בנימין שנקרא "זאב" – יגור עם אביו יעקב – בחי' "כבש". {"והכשבים הפריד יעקב" (בראשית ל', מ').} ומה לבנימין ול-70 הזאבים, אומות העולם? בברכת בנימין, נאמר: "בנימין זאב יִטְרָף" (בראשית מ"ט, כ"ז). {המשך הפסוק שם: "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" – וצויינו הר"ת "ישוע".} ועל פי קבלה, מושג הטרף קשור לברור רפ"ח הנצוצין מתוך הקליפות. ואיך הגיע לשם? ובכן, מי שלמעשה הקים את הנצרות, היה פאולוס, ובשמו העברי – "שאול מתרשיש", והיה משבט בנימין. שאול היה תלמידו של רבן גמליאל, ומעולם לא היה תלמידו של ישו. אלא מה? הוא נתלה באילן גבוה ששמו "ישו". על זה נאמר עם לדתו של יוסף, כהשלכה על לדת בנימין יותר מאוחר: "יסף ה' לי בן אחר" (בראשית ל', כ"ד). ומבואר תמיד, שהוא סוד היכולת של יהודי לעשות מבחי "אחר" – "בן". וברכת בנימין זו, נתלית ביוסף. וידוע המדרש על שמות בניו של בנימין – שכולם "נתלו" ביוסף. לדוגמא: בלע בן בנימין (= ישו) – על שם יוסף, שנבלע בן אומות העולם. אז היום, מי שמוגדר כשבט בנימין, הם ראשית כל, היהודים המשיחיים – שמרגישים מחוברים ליוסף. {בנימין לא השתתף בחטא מכירת יוסף.} וישנו בעם ישראל ספק גדול לגבי יהדותם. ועל כך התורה אומרת: "ולא ימחה שבט מישראל" (שופטים כ"א, י"ז) –  שנאמר בשבט בנימין, בספור "פלגש בגבעה" – וצויינו הר"ת "ישו". היות, ופאולוס הקים את הנצרות – כל הנוצרים הם בבחי' בניו של שבט בנימין. בשלב זה, הם אלו שנטרפו בין אומות העולם, אבל תכלית התקון הוא להחזירם, עם עשו – "יסף ה' לי בן אחר" – בסוד שלל הזאב, כאמור. המחלוקת שבין בני רחל ובין בני לאה – שרש המחלוקת מקדמת דנא, שבין משיח בן יוסף (שאול המלך למשל, שהיה משבט בנימין) ובין משיח בן דוד. בין "עץ יוסף" (= ישו) לבין "עץ יהודה". והתכלית: "וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך" (יחזקאל ל"ז, י"ז). כל עשרת השבטים שאבדו, נבלעו ברובם על ידי הנצרות. ממילא, הנצרות כרגע, היא בבחי' "עץ יוסף", ו"עתיד חזיר לחזור לישראל". "וגר זאב" – רמז לגרים שבאים מעשו.