הקדמה כללית

מיוסד על ספורי מעשיות ועל... רוח הקדש – הקדמה כללית:

"וכל טוב אדניו בידו" (בראשית כ"ד, י') – מכוון לרב יצחק (פייויש, או פייוויש) גינזבורג שליט"א: הוא מורי ורבי, הוא בעל ה"חן", ורבות מהתורות בחבורי זה לקוחות מתוך שעורי תורה שלו. אך חייב אני לומר, שהוספתי הרבה מעצמי, לא תמיד תוך כדי הוועצות עמו. ובתור דוגמא – לא אטיל עליו שום אחריות בנוגע לכל מה שכתבתי על אותו האיש, אם כי, נדמה לי שהגענו ל"עמק (האיש =) השוה" בנוגע אליו. וגם בנוגע לרעיונות הפילוסופיים בחיבורי זה. ובתור דוגמא: הרעיון שגם השקר הוא אמת, ושאפשר לבטל אמונה שקרית (בחי' "רוח הטומאה"), דוקא על ידי גלוי צד האמת שבשקר וכו'. והוא באמת נתן לי כלים – ואני חייב לו על כך את חיי רוחי – לבטא רעיונות חריפים שכאלה, שהם בבחי' "אורות דתהו" (בחי' "שקר החן" – קין), ב"כלים של תקון" (בחי' "הבל היפי" – אמת), היינו כלים של תורה, קבלה וחסידות.
ועלי להוסיף, שבתחלה, חשבתי אפילו להוציא חבור זה לאור בעלום שם, מחמת הנושאים הרגישים שבו. פתחתי אגרות קדש של הרבי מליובאוויטש – דבר שאינני נוהג לעשות בדרך כלל, למרות שהנני נמנה עם חסידיו (ולא מה שנקרא "חסיד שוטה") – והתשובה שהופיעה, היתה: "כתיבה וחתימה טובה".

כתיבתי זו עברה כמה שלבים. בתחלה, כתבתי ספר בשם:

צפור מדברת חן
על
'תיו' דמותו של משיח

– חבור שהתחלתי את כתיבתו בשנת תשד"ם (= תש דם – סוף לדמיונות בעניני משיח), שאז, הרבי יצא בקריאה של: "תהא שנת דברי משיח". ובמלה "צפור" (= עשו), כוונתי שכל הספר הוא אליבא דעשו – ה"חזיר" לאחר שחזר בתשובה (ובשם כל ה"חוזרים"). וכן כוונתי לכך, שיש כאן חדוש גם בזאת, שהצפור מדברת דוקא, ולא שרה, כפי שהוא טבעה הרגיל (שכן, במקצועי הנני מוסיקאי). על כל פנים, חבורי זה היה בבחי' "תהו" מוחלט (הגזמה מוחלטת) – למעלה מ-1500 עמודים, עם כמות בלתי נסבלת של גימטריאות – ולא הוצאתי אותו לאור.
לאחר מכן, כתבתי את כל חבורי זה מחדש, בצורה של מכתבים אל הרבי – שכנראה, לא נמסרו לידיו (למרות שנסעתי אליו במיוחד לצרך הענין). וקראתי לעריכה מחודשת זו –

"כשחר פרש על ההרים" (יואל ב', ב')
עם כותרת משנה: "והרכיבהו (= חמור) על הסוס" (אסתר ו', ט')

וכותרת שניה זו נמצאת בתוך הציור הנחמד שבשער הספר – מהצייר אברהם ידידיה עייש – והנני מודה לו על ציורו היפה. ציור זה מבטא למעשה את סוד ה"חמור לבן" של משיח – בחי' רגלו של נחש (כפי שיתבאר ענינו בע"ה). השכוי (= חמור לבן = פורים) הקורא את קריאתו שם, הוא על מנת שנדע שמדובר בזריחה ולא בשקיעה...
חבורי זה כלל הפעם "רק" כ-400 עמודים, וגם כאן היו יותר מדי גימטריאות, ויותר מדי דברים שנכתבו לא בדרך תקון. ולכן, גם את מכתבי אלה לא הוצאתי לאור. חלק מהדברים שנאמרו בפנייתי זו לרבי, העלתי בפרק הרביעי בספרי – "מכתב אל המשיחיסטים של חב"ד, ולא רק (סדר פסח החדש)".

ומה שדרבן אותי להתחיל לכתוב מחדש, ולערוך את הכל מהתחלה, הוא ענין ההתנתקות, שהרי בנושא הזה פתחנו (ובזאת מתחיל שחר גאולתם של ישראל). והתחלתי במלאכתי זו במוצאי חג הפסח תשס"ה (לאחר סעודת משיח), בזכות עידודם של ידידים, ועיקר עבודתי נסתימה בחג השבועות, עד ללדת הספר בט'-י' מנחם אב – עדין באינקובטור. כלומר: הפעם נסיתי לכתוב זאת "קצר ולענין", אם כי גם כאן, לא חסרות גימטריאות. על כל פנים, זוהי עריכה שהיא יותר שוה לכל נפש, לעומת כתיבתי הקודמת. אפשר אם כן בהחלט לומר שמדובר ב"חזיר כשר" שמעלה גרה, שהרי כל החומר הנ"ל "נלעס" ו"נלעס" על ידי, לפני שהגיע במתכונתו הנוכחית אליכם הקוראים.

מבחינת התכן – ספר זה מכיל מידע קונקרטי על המשיח, כפי שמעולם לא פורסם + בשורה! ונכללים פה ענינים רבים – החל מסוד הגאולה והמשיח ("חן" – "נחש"), וכלה בסוד עץ החיים: מפתחות הגאולה (ה"תפוחים" או ה"אופנים" – באיזה אופן אפשר להוציא מן הכח אל הפועל כל שאיפה, בסוד "פי שנים").
אחד ה"כוכבים" בחבורי זה הוא ה"חמור נוער" (= חן10x = שפר = יתקע) – סוד "הקבצן השביעי" (חסר הרגלים) מספורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, שברכתו לזוג הילדים היא: "בנין עדי עד" (= רע). כלומר: "שתהיו רעים כמוני" (לא כפשוטו כמובן). והוא עדין מחכה להסכמה (על כך שהוא באמת "רע") מ"הנשר הגדול" (סוד "האריה המת", שכל עוד שלא קם לתחיה, עם ישראל זכאי להוציא אותו ידי חובה, בכך שיקח על עצמו את תפקיד "הנשר הגדול"). וגם מקומם של ה"סוס ופרד" (= משיח ואליהו = "תיו" = "יצחק יצחק" = משיח + חן) לא נפקד, עם שאר חיות וירקות, ועם "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (חמרים =) חריף.

ומאחורי השם הפרובוקטיבי – ימ"ח (= חן) שמו (קרי – "ספר הזהב" – כמנין "שטן") – מסתתרים ג' ענינים:

יצחק – גבור העלילה (שמהוה נקודה אמצעית בין משי"ח לבין ח"ן, ויתבאר ענינו במקומו, בע"ה).

משיח – תכלית העלילה.

חן – המפתח להשגת התכלית (= "תבת נח". ישנה קבלה מהבעש"ט, שמשיח "יעשה מכל התורה תבה אחת").

וכמובן, מרומז בשם זה גם הצורך להמתיק את החרון אף המיותר (תפקיד הכהן) שיש לעם ישראל כנגד אותו האיש, יחד עם ברורם של כל אותם ניצוצות משיח השבויים בדת הנוצרית (השקרית מעיקרה). על כל פנים, שלא נטעה: באמונתי, המשיח הוא "מן החיים", הוא חי בתוכנו והוא מבית דוד (מצד האב). ונשמת משיח, אלו הם כל אותם רעיונות שהנני מנסה "למכור" בספר זה, תמורת "נזיד עדשים" (2 מליון דולר, כפי שיתבאר ענינם בע"ה).
ולמעשה, אנחנו כאילו "משחזרים" בעצמנו את נשמת משיח (הקדומה מכל) מחדש, לאו דוקא מעובדות הסטוריות (שגם אותן ננסה להבין, ע"מ לקבל פרופורציות נכונות של הענינים), אלא יותר באמצעות צד העובדתי שבתורה, שזה במשמע גימטריאות, שבדרך פלא מאמתות בצורה יפה להפליא את כל אותם ספורי המעשיות שיש בנושא. עובדות תורניות – היינו: בחי' "ארץ ישראל" דתורה, שבענין זה נאמר שהמשיח "צמח שמו" (זכריה ו', י"ב), על שצומח מתוך אותה "קרקע" של מספרים. ספורי מעשיות (בפרט שקריים) – היינו: בחי' ה"זרע" שאותו "הנבטנו" לצרך הענין. ואמנם, ניתן להכנס להריון מספורי מעשיות (– ע"י בחי' "רוח הקדש"), כפי שיתבאר בע"ה.

ההישג הגדול של ספר זה, זו העובדה שיכול לפנות אל שני כוונים שונים לחלוטין: מצד אחד אל היהודי האורתודוכסי (לזה שרוצה להכניס יותר פנימיות אל תוך למודו + משנה סדורה, מה זה משיח), מבלי לפגוע ח"ו באמונתו היהודית; ומצד שני, יכול לפנות גם אל הגוי, זה שמאמין בישו, אך רוצה להתקרב למקור ממנו ינקה הנצרות, שזה היהדות. כמו כן, ספר זה יכול למנוע יהודי משיחי מלהתנצר, ולחזק בו את שרשיו היהודיים.
והנני תקוה, שיהודים וכן גויים יקראו את חבורי זה בעיון, לפני שינסו לשפוט אותי, לטוב או למוטב ח"ו. וכל כוונותי הן בבחי' "פחד יצחק" (בראשית ל"א, מ"ב): המתקת כל המושגים השליליים שהעולם הזה מלא בהם, והפיכתם לצחוק אחד גדול. והתחלנו במשימתנו זו כבר בשם הכתרת של הספר – שם קדוש (מע"ב שמות) הנשמע כקללה, אותה צבענו בצבעים יפים, בסוד שמו של משיח. והמספר האהוב עלינו ביותר, הוא כמובן 666 (= "כל התורה" = "שכם בן חמור") – אימת הנוצרים, כידוע. שנאמר: "ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה" (ישעיהו י"א, ח') – לשחוק "ולשלום אין קץ" (שם ט', ו')... –

חמור בן חמור (שם קוד)