הקדמה רעיונית

הקדמה רעיונית: תורתו של משיח בסוד "שקר החן" – בין אמת לשקר

אמרו חז"ל: "תורה שאדם לומד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח" (קהלת רבה י"א, ח'). היות שנאמר, "שקר החן והבל היפי" (משלי ל"א, ל') – אפשר לומר, שב' בחינות הן, זו לעומת זו:

תורת העולם הזה: תורתו של משיח:

יפי (– חוקיות רציונלית) ..............חן (– משקף איזון פנימי, ומעל לחוקיות רציונלית)

אמת (– טוב – "יוצר אור")...........שקר (– רע – "בורא חשך" – צד הממשות שבחשך)

הבל (– יעקב – היצר הטוב) ........קין (– עשו – היצר הרע, בקדושה)

זה ששקר קשור לחן, ראינו בפרשת נח: נח היה בן שק"ר (= 600) שנים כאשר נכנס לתבה, בסוד הזרע שאותו "קוברים", ככתוב: "נטעתיך שרק כלה זרע אמת" (ירמיהו ב', כ"א). שתי הפרשות שבאות לאחר מכן – "לך לך" (= יפי = 100) ו"וירא" (במס' סדורי = יפי במס' סדורי = הבל) – עוסקות ב"הבל היפי": "ואברהם בן מאת שנים בהולד לו את יצחק בנו" (בראשית כ"א, ה') – בסוד "אמת (מארץ תצמח)" (תהלים פ"ה, י"ב). וכאשר ליצחק מלאו הב"ל שנים, חלה עקדתו. ואמנם, ברבוע של י' פעמים י' – בסוד יפ"י (= 100) – ישנם 100 רבועים, 121 קדקדים, 220 צלעות, וביחד הם אמ"ת (= 441). היות וחבורנו מיוסד בעיקר על "שקר החן" – זוהי למעשה "תורת קין" (קין במס' סדורי = עשו במס' סדורי = נחש במס' סדורי = 43), שלעומת "תורת הבל".
ומדובר בתורת ה"נחש" (= משיח) – בחי' "רוח אפינו משיח י-ה-ו-ה" (איכה ד', כ') – ר"ת "רמאי".

ולשאלה, ממתי יש דבר כזה, שקר (חשך, רע או מות) בקדושה – ישנה התיחסות לכך בזהר הקדוש בהקשר לאיוב, שכל חטאו היה שכפר בקיום הרע בקדושה. ותקון על כך, הוא סוד ה"מים אחרונים" (אחרון = אור חן) – בחי' תורתו של משיח. שאז נוהגים לומר: "זה חלק אדם רשע מא-להים ונחלת אמרו מא-ל" (איוב כ', כ"ט). וכל הנ"ל מבואר באריכות בגוף הספר, בסוד נשמת משיח בן יוסף (עיקר ה"נחש"), שהוא מ"סיטרא דמותא", על פי הזהר.

וכמובן, גם את תורת השקר יש להלביש בלבושים של אמת – מה שנקרא: "אורות דתהו (שמבחי' עשו, 'שקר החן', משיח בן יוסף) בכלים (= יפי) של תקון (שמבחי' 'אמת ליעקב', 'הבל היפי', משיח בן דוד)".

החותמת של פרשת "בראשית" היא: "ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו', ח'), בסוד היכולת להפוך כל "הנחה" על פיה, כתכלית (= תבת נח) הבריאה – מה שנקרא "נשיאת הפכים". והוא אם כן סוד הנחש הרמאי, שעליו נאמר: "'איש תהפכות' (משלי ט"ז, כ"ח) זה הנחש" (בראשית רבה כ', ב'). זוהי תכלית תקון הכלים, הגופים והעולמות – הבגרות הנפשית והפיסית שאליה ננסה לשאוף בחבורנו זה. והוא הכלי המתוקן לנשיאת אור אין סוף ברוך הוא, כשם שהוא גם הכלי לברור האמונות השקריות השונות שהעולם הזה מלא בהן. ובנוגע לאמת:

אמת ברמה של הבדלה, מנוגדת לשקר, וקשורה לתורת העולם הזה. אמת ברמה של המתקה, מקורה בשקר – צומחת מן ה"זרע" – ה"גרמא רמאה" (עצם הלוז) – וקשורה לתחית המתים (בסוד היציאה מן התבה).

ויש בכל הנ"ל גם משום פעולת "הצלה" לכל ה"רעים", מפני ה"טובים" שרוצים "להטביע" אותנו עם התורה העצומה: "מעינות תהום רבה וארבת השמים" (בראשית ז', י"א). שהרי, סך הכל מדובר כאן במלה אחת קטנטנה, בת שתי אותיות בלבד – חן. והוא נח, האיש הקטן, כפי שמשתקף לו שם באישון, בבחי' "מועט מחזיק את המרובה" – כ"גרגיר חרדל" הנמשל לעולם הגדול. שנאמר: "ונער קטן נהג (= חן) בם" (ישעיהו י"א, ו').

אז באו אל התבה – "בעגלה..." – וקבלו (במליון דולר) את... ה"עגלון" (= קטן).